לנוכח מפת האיומים: ארצות הברית יכולה להטות את הכף לטובתנו

כבר שבועיים מדינת ישראל בהמתנה למהלומות נקמה מאיראן וחיזבאללה. צה"ל ומערכות הביטחון ערוכים בכוננות מלאה, בכל דרך ראוי להתכונן לתרחיש מגוון ויצירתי יותר מזה שהופעל בליל 14 באפריל.

רבים מאוכזבים מכך שמדינת ישראל לא נקטה יוזמה של מתקפת מנע מקדימה, אך שיטת ההיערכות הצבאית של חמאס וחיזבאללה אינה מעניקה לישראל נקודות מיקוד מוגדרות שתקיפתן תשלול מאיראן ומחיזבאללה את פוטנציאל המהלומה נגד ישראל.

ובינתיים, למול ההמתנה הישראלית, גם המערכת של איראן וחיזבאללה בחרה בהמתנה לשעת כושר.מה שבאופן מיוחד מחייב את איראן וחיזבאללה בבירור אחראי של צעדיהם, היא הנוכחות הצבאית האמריקנית שנפרסה באזור.

האיראנים היו מעדיפים, כמובן, לראות את ישראל מבודדת בשעה זו ללא תמיכה אמריקנית. אלא שהפעולה הכירורגית הישראלית בביירות, וזו המיוחסת לישראל גם בטהרן לפני שבועיים, העניקו לישראל גיבוי, ותמיכה אמריקנית מוצהרת. במלחמת לבנון השנייה ב־2006 התמקדה המלחמה בזירה אחת. עכשיו המלחמה מגלמת את פוטנציאל איחוד הזירות - גם בסוריה וגם באגן הירמוך בקדמת גבול ירדן.

לנוכח מערכת איומים זו מכל עבריה של ישראל, ציפו באיראן כי ישראל תדורדר לבידוד מדיני וצבאי ושגם הממשל האמריקני ימאס בה. בינתיים קרה ההפך. התיאום המשותף עם מפקדת פיקוד המרכז האמריקני, יחד עם הקרנת הכוח המתבטאת בקידום ספינות, צוללות ונושאות מטוסים, משנים את מפת יחסי הכוחות באזור ואת הערכת המצב האיראנית.

זו בהחלט פעם ראשונה שישראל מחוברת בזמן מלחמה לתיאום אופרטיבי עם מערכות הפיקוד והשליטה האמריקניות וגם לתיאום בין כוחות. אפשר לנסות להתרפק על ימי העבר שבהם ישראל יכלה לנצח לבדה ולהכריע את צבאות האויב, כפי שהיה בתש"ח ובכל יתר המלחמות. מה שהשתנה הוא לא חולשתה של ישראל אלא היקף ההתלכדות המשולבת של האויבים סביב לפעולה רב־זירתית מוכוונת איראן.

צה"ל יכול לחולל באיראן נזק גדול, ובכל זאת, עם כל עוצמתו, הוא עדיין רחוק מהשגת הכרעה. במצב כזה של תיקו במהלומות מוכוונות הרס הדדי, רק צבא ארה"ב, יכול להטות את כף המאזניים לטובת ישראל. בתנאים אלה ההמתנה הישראלית, בהיותה מתואמת עם ארה"ב, אינה ביטוי לחולשה.

התיאום עם ארה"ב משנה את מפת יחסי הכוחות לטובתנו, אך אל לנו להשלים עם המגמה האמריקנית לבניית מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים

בהיבט זה, נתניהו, שמוביל יחד עם הדרג הצבאי־ביטחוני לתיאום ישראלי־אמריקני, פועל נכון. ובכל זאת, צריכה להדהד כאן הערת אזהרה. בכל הקשור לעתידה של ישראל, אסור לה להיגרר להיענות בלתי מרוסנת למלוא ציפיות הממשל האמריקני.

כאילו תמורת התמיכה והסיוע שהתייצב לצד ישראל בשעתה הקשה חייבת כביכול מדינת ישראל להשלים עם המגמה האמריקנית לבניית מדינה פלשתינית בקדמת קווי 67' שבירתה ירושלים. עתידה של ישראל גם בסוגיה זו תלוי ועומד לקראת מבחנים קשים, שבהם תידרש ההנהגה הישראלית לעמידה איתנה על תנאיה לגבולות בני הגנה ועל זכויות עם ישראל בארצו.