נתניהו יצא לקרב נגד הדמוקרטים הקיצוניים בארה"ב

בעוד צה"ל מנהל את הקרבות המוחשיים ברחובות מחנות הפליטים והערים ברצועת עזה, ונוחל הצלחות, במישור המדיני והתקשורתי מתנהל קרב חשוב לא פחות, ואולי בעצם יותר - הקרב על אמריקה. והקרב הזה רב משתתפים ישראלים ואמריקנים, ולתוצאותיו יהיו השפעות ישירות על תוצאות הקרבות הצבאיים.

הקרב החל בעצם מיומה הראשון של המלחמה עם התייצבותו המרשימה של נשיא ארה"ב ביידן לצידה של ישראל, כולל ה־Don't המפורסם כלפי חיזבאללה ואיראן. אלא שהאיום בשורה התחתונה מומש רק חלקית, הגנתית. חיזבאללה וגם איראן תוקפים את ישראל וזו מקבלת מאותו ביידן דרישות לרסן את תגובתה. אירוע המתקפה האיראנית ממחיש זאת. המעורבות האמריקנית והבינלאומית בהגנה על ישראל בעת ההתקפה האיראנית היתה משמעותית ובצידה עוקץ: אנחנו נגן עליכם, אבל אתם תתיישרו עם הדרישות שלנו. חיבוק הדוב האמריקני.

ועם כל זה ברקע, נתניהו הפתיע כשיצא בהצהרה המצולמת המותחת ביקורת על עיכוב משלוחי הנשק לישראל. זו היתה אמירה חריפה בעת שהשליח הוכשטיין מסתובב בין ירושלים לביירות, שבועות ספורים לפני הנאום בקונגרס ולקראת ההכרעה באשר למלחמה בצפון. ההסבר למהלך של נתניהו - הממשל אכן מעכב משלוחי נשק לישראל, לא כי יש "צוואר בקבוק ביורוקרטי". מקורות ביטחוניים ישראליים אומרים כי עמיתיהם האמריקנים הבהירו שמדובר בסיבות מדיניות. המטרה, לחץ על ישראל לבל תצא למלחמה בחיזבאללה. מבלי לחשוף יותר מדי, לא יהיה פשוט לצאת למלחמה כזו ללא המשלוחים.

ההסבר השני הוא האמונה של נתניהו בהבנתו את השיח הפוליטי הפנימי האמריקני. בניגוד למקובל לחשוב בישראל, המגמה העיקרית של נתניהו היא לא בין המפלגות, אלא המתרחש בתוך המפלגה הדמוקרטית. זו מפולגת בין הזרם הפרוגרסיבי הצעקני, הזרם של הנשיא לשעבר אובמה, המבקש לנצל את התלות הישראלית לקידום מדינה פלשתינית (ננסי פלוסי שם), לבין הזרם האוהד לישראל. הקרב הוא בקונגרס שרבים מחבריו עומדים לבחירה מחדש.

נתניהו מעודד מאוד מההצלחות של איפא"ק בבחירות הפנימיות במפלגה הדמוקרטית שבכמה מקרים הביאו לתבוסות של מועמדים פרו פלשתינים. קבוצת האנטי ישראלים, מקבלת גל נגדי בתוך המפלגה. נתניהו מחזק את הגל הזה. והדרך לחיזוקו עוברת בנאומו הצפוי בקונגרס, חודש לפני הוועידה של המפלגה הדמוקרטית. מרגע שההזמנה הרשמית יצאה במשותף מהנהגות שתי המפלגות, הקרב עבר לבית הלבן ועוסק במספרים. כמה חברי קונגרס דמוקרטים יחרימו את הנאום? והאם נתניהו ייפגש עם הנשיא ביידן? שתי הסוגיות נתונות לדעת הקהל והשלכותיה בסקרים ובפריימריז הדמוקרטיים.

לשם כיוונו הבכירים הישראלים כותבי המאמר ב"ניו יורק טיימס". אלה, אהוד ברק, תמיר פרדו, זוכה הנובל צ'חנובר ואחרים, הביאו למקבלי ההחלטות האמריקנים את שיח קפלן - ומזמינים את אמריקה לפופוליטיקה מייד אין איזראל.