מכתבי אזהרה? לעיתים עדיף להתנגד לממסד הביטחוני

במארס 2022 התראיין ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, זהר פלטי, אשר חלף דרך כל צומתי הממסד הביטחוני, למוסף "הארץ". הוא דיבר על כמיהתו לדבר עם מנהיג אחד מהעבר. "הלוואי שיכולתם לתת לי לדבר עם יצחק רבין, אפילו לחמש דקות. הייתי שואל אותו רק דבר אחד: למה, קיבינימט, חיכיתם ולא הוצאתם אותנו מלבנון? למה היינו צריכים לחכות יותר מ־15 שנה, עד שהגיע אהוד ברק?". זאת רמת השיקולים בתוך מה שמכונה התשלובת התעשייתית־צבאית, או הממסד הביטחוני, או "מערכת הביטחון".

לכן, כאשר הוועדה פוסקת את מסקנתה לגבי שיבוש הליכי עבודה ופגיעה במנגנון קבלת ההחלטות בשורה של סוגיות רגישות, קשה היום להתרגש ממסקנה כזאת. בוודאי לא מהקביעה שעל ידי שיבוש ההליכים והפגיעה במנגנון קבלת ההחלטות,סיכן ראש הממשלה את ביטחון המדינה. הוועדה כותבת על "ניסיונות חוזרים ונשנים של הדרג המדיני והמל"ל לקדם רכש צוללות".

העובדה שזה עמד בניגוד "לצרכים המבצעיים שקבעה הממשלה" ובלא תשתית תומכת, לחלוטין לא מוכיחה שההחלטה על רכש הצוללות היתה שגויה. הסוגיה המוזרה היא, שהוועדה שמה דגש דווקא על רכש הצוללת השישית. על פי כל מי שהתייחס לנושא בפומבי, השלמת רכש הצוללות לשש לא היתה שנויה במחלוקת. ומי שדחף ראשון ויזם את רכש הצוללת בזמנו, כבר ב־2009, היה גאה מאוד ברכש הזה. הוא לקח עליו קרדיט בפומבי.

אחד הנושאים היה חיל הים, והצורך לפתח את הזרוע הימית האסטרטגית שתחפה במקרה של פגיעה בחיל האוויר. ברור שהם פוגשים עמדה ביטחונית ממסדית שמתנגדת, והיא מגובה בחוות דעת. כך גם קברניטי הביטחון, ברק ואשכנזי, התנגדו לגדר הגבול מול סיני שבלמה את שיטפון המסתננים. מה שנראה תמוה זאת ההגדרה של "פגיעה בביטחון המדינה".

הוועדה רוצה שנאמין ששלושה אישים כמו נתניהו, ראש המל"ל יוסי כהן ומפקד חיל הים רם רוטברג, פגעו בביטחון המדינה. זה לא נשמע רציני. לאור הכשל העמוק שהיה מובנה בהליכים הממוסדים של מערכת הביטחון, אפשר להבין את האנשים האחראים לביטחון, מראש הממשלה ומטה, כאשר הם נאלצים למצוא נתיבים מחותחתים כדי להגשים את מטרתם לרכש צוללות. "מערכת הביטחון" וההליכים הפנימיים שלה אינם טהורים ואינם מקודשים. ראש ממשלה הפועל בניגוד לאינטרסים של הממסד הביטחוני הוא תופעה מבורכת.