עברנו את השבעה באוקטובר וכלום לא השתנה: מיד לאחר הירי לכיוון תל אביב, כתבי השטח עלו בזה אחר זה בכל הערוצים, ראשי ערים נתנו את משנתם, התמונות המנתחות את רגעי היירוט משתלטות על המסכים ואנשי ההצלה עולים לדווח בקולם על מצב הנפגעים שאינם. 

זה לא נגמר כמובן בזה. הרי מדובר בירי חריג, אבל  מה לא חריג אם שאלתם את עצמכם? ירי על שדרות. את זה התרגלנו להכיל עבור הילדים שם, ושיורים לדרום כבר שני עשורים יש דיווח קצר שבדרך כלל, תודה לאל, נגמר במילים "לא היו נפגעים ולא נגרם נזק". אבל לא מעלים את כל הכתבים ולא מראים את הילדים מתחת לשולחנות  שלא יירדמו בלילה. עוד לילה.

ההכלה על חשבון האחים שלנו בשדרות הייתה תמונת שגרה באולפנים

אם רק היינו מתייחסים בתקשורת באותה רצינות לאותם טילים על הדרום אני רק יכולה להעריך שלא היינו מגיעים לטבח. ההכלה הזו על חשבון האחים שלנו בשדרות הייתה תמונת שגרה באולפנים. ירי על תל אביב לא אמור להיות חריג יותר מירי על שדרות או אשקלון. כאן ושם גרים אזרחים ילדים וזקנים שאמנם לא נפגעים לעתים בגוף אבל הנפש שלהם ניזוקה באופן קשה. אגב, על שדרות ירו הרבה מאוד רקטות מאז שחזרו לבתיהם אנשים וטף במצוות הממשלה, והדרג המדיני והצבאי מעביר להם את המסר הברור: תתרגלו.