ההכרה במדינה פלשתינית: צעד דרמטי, אבל לא מכריע

מנפרד גרסטנפלד המנוח אמר לי פעם שהשם הנורבגי המוכר ביותר בעולם הוא קוויזלינג. וזה לא מקרה, הוסיף מנפרד החכם. אמנם זה בעידן שלפני האלאנד ממנצ'סטר סיטי, אבל קוויזלינג, המנהיג הנורבגי משתף הפעולה עם הגרמנים הנאצים, כנראה עדיין בראש הדירוג. הספרדים, לפי ויקיפדיה, העניקו למלך גם את התואר "מלך ירושלים". אירלנד שמרה בימי מלחמת העולם השנייה על ניטרליות אוהדת לגרמניה. ראש ממשלתה דה ואלירה שלח מכתב תנחומים לעם הגרמני על מות הפיהרר אדולף היטלר. אירלנד אף גינתה את הפרסומים שהחלו לצאת לגבי הפרטים על רצח העם השיטתי שבוצע נגד יהודי אירופה, מזרח, יוון וכל השאר. לאורך שנים שמר ה-IRA על קשרים הדוקים עם אש"ף וארגוני הטרור הפלשתינים, וכל החרפה הזאת זכתה לחסות של בריה"מ הסובייטית.

לנורבגים ולשוודים יש המלצה לישראלים כבר שנים: תעשו את מה שאנחנו עשינו לפני כ-120 שנה, ותיפרדו לשתי מדינות. כן, סקנדינביה חולקה לה לא לפני המון שנים לשוודיה ולנורבגיה.

המעניין הוא שספרד ואירלנד כוננו באיחור רב יחסים דיפלומטיים עם ישראל. ספרד רק ב-1986, די מדהים; ואירלנד כוננה יחסים עם ישראל ב-1975, ורק ב-1993 התירה הקמת שגרירות ישראלית בדבלין. האירים סיפקו (ואולי עדיין) מימון ישיר לפחות לגורם שמאל קיצוני אחד, שפעל בצורה לא ישרה בתווך שבין ישראלים לפלשתינים. לשלוש המדינות- בייחוד לספרד ולאירלנד - יש מעטפת של כוח רך רבת השפעה. תחשבו על הכדורגל הספרדי הנהדר, האמנות, הספרות, הקולנוע ומה לא. כנ"ל אירלנד מינוס הכדורגל. הספרדים ב-1948 עוד מצאו לנכון לנמק את העובדה שהם אינם מכירים בישראל בכך שקיימת קונספירציה יהודית עולמית נגד ספרד... זה היה בימי הפשיזם של פרנקו, ולכן הם לא התאמצו להסתיר יסודות אנטישמיים.

ועכשיו שלוש המדינות עושות צעד דרמטי אבל לא מכריע בכך שהן מכירות במדינה פלשתינית. סלמן רושדי לא הצטעצע והגדיר חד וחלק: מדינה פלשתינית עצמאית אם תוקם בשלב הנוכחי תהיה מדינת טליבן. לישראלים זה לא חדשות. רוב גדול בציבור, כולל כאלה שהאמינו בעבר בפתרון החלוקה לשתי מדינות, מבין אחרי 7 באוקטובר שמדינה פלשתינית היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. זה גובל היום בייהרג ובל יעבור. לא בגלל חלומות של גדולה היסטורית לאומית אלא מסיבות ביטחון פשוטות ומובנות לכל ישראלי, כולל לערביי ישראל.

מה ששלוש המדינות עושות בצעד שלהן הוא רק להגביר את האנרכיה המשתלטת על הזירה הבינלאומית. גם בית הדין הפלילי הבינלאומי תורם את חלקו להתפרקות משטר חוקי המלחמה, החלשת המדינות, החלשת הדמוקרטיות, איום על השלום, והכל לטובת דיקטטורות רצחניות וארגוני טרור. נכון שהיו כבר מדינות שהכירו במדינת פלשתין, אבל בהקשר של מלחמת עזה בעקבות התקפות רב-זירתיות על ישראל, יש חומרה יתרה לצעד של שלוש המדינות; הן משלימות את מכת הטרור הרקטי במכה של אנרכיה מדינית.מסתבר שקולה של ישראל יכול היום להישמע רק במשטרים של ימין או מרכז, ואילו משטרי שמאל מקולומביה ועד (אוניברסיטת) קולומביה הם אנטי-ישראליים עד כדי נכונות להוסיף ממד מדיני תעמולתי במלחמה נגדה.