כמו בחברת הייטק יוקרתית: כתבנו ביקר ב"מוח" של חמאס בחאן יונס

לא יפה לומר, אבל לו היה מדובר בביקור תיירותי, אי אפשר לבקש חוויה מהנה יותר. טיול ג'יפים מטורף אל חוף הים היפיפה של עזה. מפגש עם חיילנו הגיבורים שמשמידים את האויב כבר 120 יום. ירידה של 20 מטר מתחת אל מעבה האדמה, בהליכה כפופה, זחילה והתפלשות בבוץ, בפיתולי חדר בריחה ממונהר.

ברקע, פיצוצים, מטוסים, כמטמ"מים, ירי ורימוני עשן, כמו במשחק פלייסטיישן. המטרה היא האוצר הגדול שהטמין חמאס והפרס הידוע מראש. חוט מקשר, חד משמעי ובלתי ניתן להכחשה, בין ארגון הרוצחים לבין "סוכנות הסיוע" הידועה לשמצה, אונר"א. האם יש יותר אקסטרים מזה?

ועכשיו ברצינות, אחרי שסיירתי שתי דקות במטה הראשי של אונר"א בלב שכונת היוקרה רימאל, הבנתי שהם ידעו הכל. כמו שכל התל אביבים ראו העבודות לחפירת הקו הירוק של הרכבת, כמו שכל הירושלמים שמעו על המנהרת הסודית בבירה, כך לא ייתכן שהעזתים כולם וראשי אונר"א בפרט לא ידעו, לא ראו ולא שמעו, על קומפלקס המנהרות והמחשוב שהוקם אצלם במתחם. לא ליד, לא בערך, לא קרוב, אלא ממש מתחת לאף.

במו עיני ראיתי את הכבלים המחברים בין חדר התקשורת של אונר"א, בקומה הראשונה של הבניין, לבין מרכז השרתים של חמאס בדיוק מתחתיו.

האם תומאס ווייט, מנהל אונר"א עזה מאז קיץ 2021, לא שם לב למשאיות שמוציאות עפר במשך שנים מהמתחם אותו ניהל? האם לא תהה מיהם האנשים שמסתובבים אצלו במטה למרות שלא העסיק אותם? האם לא תמה על המחשבים, המזגנים, השרתים, המצברים, מערבלי הבטון, הכבלים, הקרמיקות, דלתות הפלדה, ואפילו הקלנועיות שנחתו בחצר האחורית שלו, בלי שהזמין? האם לא הבחין בסיבים שבאופן מוזר ביותר משתלשלים מחדר התקשורת שלו, אל יעד לא ידוע מתחת לאדמה? האם אפילו פעם אחת לא התעורר בליבו ספק כזה שחשב לדווח לממונים עליו באו"ם?

צריך להיות תמים גדול מאוד, או כנראה שקרן, כדי להשיב בשלילה לשאלות האלה. מה שגילו כוחותינו במבצע מתוחכם ומשותף של טובי המוחות והכוחות, לא הותיר מקום לספק. מטה אונר"א מלמעלה, ו"המוח" של חמאס מלמטה, הם מציאות פיזית שמחוברת בעבותות כבלים, ולא רק כמטאפורה.

מבוך שפיצוחו הצריך תחכום רב

במקרה שלנו, אחרי ששכונת רימאל טוהרה לפני כחודשיים על ידי צה"ל, מידע מודיעיני שדלתה יחידה 504 מנחקריה לימד שיש עוד מה לחפש. על בסיס המידע הזה ואחרי הרבה מחשבה, נדקרה בגאוניות הנקודה בקרקע שבה כוחותינו חדרו למנהרה.

בשיתוף פעולה מרשים של חטיבה 401, אמ"ן, יהל"ם, שב"כ ובפיקוד אוגדה 162, החל הטיהור הזהיר של המנהרה. במשך מספר ימים כוחותינו התקדמו מטר אחר מטר. הם גילו מבוך, שפיצוחו הצריך תחכום רב. הם גם גילו את תנאי היוקרה שהמחבלים הכינו לעצמם מתחת לאדמה. מארון עזרה ראשונה למקרה חירום, דרך קלנועיות שיחסכו להם הליכה שפופה לאורך 300 מטרים, אנה ואנה, ועד המילה האחרונה של מזגני אלקטרה.

אלה נועדו לא רק לאנשים – אפילו בחורף חם מתחת לאדמה - אלא בעיקר למוח הטכנולוגי של חמאס, קרי לחדר השרתים שממוקם כאמור מתחת למתחם המרכזי של אונר"א בעזה.

לא הורשנו לצפות במלואו של החדר, אך גם מהמעט שראינו, ברור שמערך המחשוב הזה לא היה מבייש חברת הייטק במצב מתקדם. עמודות, עמודות של שרתים, מקוררים במזגנים לבנים וחדישים. בצמוד, חדר חשמל, שמחובר לעולם שמעל.

"אנחנו נמצאים בליבת הסוד, בחוות השרתים", אומר אל"מ ניסים חזן, שהובא לפקד על מבצע חשיפת המנהרה. "זו החווה שממנה חמאס ייצר את העליונות המודיעינית שלו. יש פה עשרה ארונות שרתים, מלאים בכל טוב. למקום הזה היה אפשר להגיע רק עם חיילים שמתמרנים. אי אפשר לעשות את זה בשלט רחוק או פצצה מהאוויר. מעלינו מבנה ענק של אונר"א, שחמאס מיקם בכוונה כאן כדי שלא נוכל לפגוע. זה אוצר מודיעיני של חמאס".

המידע שיש בשרתים שמאחורי יישאב בקרוב. בינתיים, אפשר רק לשער ששימשו לתכנון מתקפת הרצח, לאיסוף וריכוז המידע המודיעיני לקראת הפשיטה, לשליטה מרחוק בירי הטילים לאורך השנים על ישראל, ואולי גם להכנה ובנייה של מערך המנהרות עצמו. מה שבטוח, הקשר לאונר"א, זועק לשמים.

כי אחרי ששוב שקענו בבוץ, זחלנו במנהרה, הלכנו כפופים מאות מטרים, ויצאנו החוצה אל שמי עזה הרועדים מקולות נפץ, הנמרים הצה"ליים הביאו אותנו אל המפקדה הראשית של אונר"א. שם, בין משרדים, בתי ספר, גני ילדים וציורי בוב ספוג, מראה לנו מח"ט 401, אל"מ בני אהרון, את חדר השרתים של הסוכנות עצמה.

"אנחנו בחדר השרתים של מטה אונר"א. במקרה – אני אומר בציניות – הוא נמצא ממש מעל חדר השרתים שפגשתם מתחת לקרקע. שימו לב, כל הכבלים קרועים ומנותקים, לא השאירו כמעט שום דבר, רק מה שהספיקו לחתוך. יש לנו מזל שנשארו כמה כבלים שהם לא הספיקו לחתוך ויורדים למטה. הוציאו מפה את כל ה-DVR והמחשבים. רק מי שיש לו מה להסתיר עושה דבר כזה. איזה ארגון הומניטרי בינלאומי שיש לו רק כוונות טובות, מתנהג בצורה כזאת?".

הערב מתחיל לרדת ובריזה קרירה מגיעה מן הים. הנמרים יוצאים בחזרה אל נקודת החילופין בחוף הים. יחידת נץ, חדשה ומפנקת – קפה שחור מהביל על חשבונם – שוב לוקחת אותנו על ההאמרים, הפעם בדרך החוצה ליד בארי. אנו חוצים בשעטה את המרחבים שהרסו כוחותינו, באותו מסלול בו דהרו טובחי הנוחב'ה בדרכם אל ישובינו באותו בוקר אסוני.

כל הדרך, לא הרפתה ממני המחשבה, בשביל מה הם עשו את זה? החמאסניקים ידעו שיום אחד צה"ל יגיע. לכן סבך המנהרות, לכן הדלתות המבוצרות מפלדה, לכן מערך שלם של מכשולים שנועד לעכב את הפלישה שבוא תבוא. אבל אם כך, אם ידעתם שממילא בסוף ישראל תביס אתכם, בשביל מה עשיתם את זה? מה התוחלת ומה התועלת בביצוע פשעים נגד האנושות שסופם השמדה שלכם עצמכם?