אחרי חשיפת מעורבות אונר"א בטבח, מישראל צריך לצאת מסר: בעל הבית השתגע

בשנת 2016 ביקר מזכ"ל האו"ם באן קי-מון בסהרה המערבית, חבל ארץ המצוי במחלוקת מאז 1975, והגדיר אותו "שטח כבוש". הצהרתו הסעירה את השלטונות במרוקו והפכה אותו לאויב העם. ברבאט גיבשו במהרה תגובה הולמת: סילוק של עשרות עובדי או"ם, והחלטה לסגור במדינה משרד קישור צבאי ששייך לכוחות השלום של האו"ם. ניתן לשער שהתגובה המיידית והקיצונית הרתיעה את האו"ם, שכינס בדחיפות את מועצת הביטחון, הוציא הבהרה לדבריו של המזכ"ל וקרא להרגעת הרוחות ומהומות הענק שנפתחו ברחבי מרוקו.

חשיפת מעורבותה של אונר"א בטבח 7.10 לא היתה צריכה להסתיים רק בקריאה להדחת ראשיה ובדרישה מהקהילה הבינלאומית לעצור את המימון ל"זרוע הדיפלומטית" של חמאס לכאורה. החשד כי חלק מאנשי אונר"א טבחו וחטפו ישראלים, ואחרים חימשו את המחבלים – בעודם מחזיקים במעמד דיפלומטי – היתה צריכה לעורר בהלה ופאניקה מיידית במשרדי הארגון, מירושלים ועד ניו יורק. בדומה למרוקו, ישראל היתה צריכה להבהיר לאו"ם מיהו בעל הבית האמיתי פה.

חודשים של שתיקה ללא גינוי למעשי הטבח והאונס של חמאס, ההצהרות המבישות של המזכ"ל הנוכחי, והשיא עם חשיפת מעורבות עובדי הסוכנות במתקפה - היו צריכים להראות לאו"ם כי כללי המשחק השתנו. מירושלים היה צריך לצאת מסר לנציגויות האו"ם בישראל, ולפיו בעל הבית השתגע: רק עובדים חיוניים יישארו בישראל, היתר יסולקו בתוך 24 שעות, וחידושי הוויזות יושהו עד שיוחלט אחרת.

לארגון, שבמשך שנים שורשיו הוכתמו באופן בלתי הפיך באנטישמיות, היה צריך להבהיר - באמצעות מעשים ולא רק מילים - כי נגמרה הסבלנות לחוסר הנייטרליות הדיפלומטית. את הסוכנות שהוקמה כגוף נפרד רק לפליטים פלשתינאים אפשר וצריך לסגור, ואת כל פעילותה - לרבות מסגרות החינוך והסיוע ההומניטרי - ניתן להעביר לנציבות האו"ם לפליטים, שנועדה בדיוק לשם כך.

פרק עצוב ומצער

יש גם לציין לטובה את חלקה של ישראל בבניית הקואליציה הבינלאומית שהודיעה על השעיית המימון לאונר"א. שורת המדינות שהלכו בעקבות ארה"ב מוכיחה כי בדיפלומטיה צריך ורצוי לפעול גם באופן אופרטיבי ונוקשה, בייחוד בשכונה קשה כמו המזרח התיכון, ולהניח לעיתים את הנאומים המשויפים חסרי השיניים.

הסיפור של אונר"א נרשם כעוד פרק עצוב ומצער בארגון בינלאומי שאיבד מיוקרתו, ולאט־לאט גם מהרלוונטיות שלו בזירה הגיאופוליטית. בפחות מעשור חזינו במגפה עולמית, לצד מלחמות אכזריות, והיכן שהאו"ם היה אמור להיות רלוונטי ומשפיע יותר מכל - הוא נעדר ולא הצליח להוביל מהלכים משמעותיים שייזכרו בדפי ההיסטוריה.

הארגון, שהוקם כדי למנוע שואה שנייה וכאוס עולמי, ממשיך לשמש במה המרכזית להתנגחות במדינה היהודית היחידה בעולם, וכפי שראינו לאחרונה - חלק מעובדיו אף משתתפים במערכה להשמדתה.

הכותב הוא דובר משלחת ישראל לאו"ם לשעבר, בוגר אוניברסיטת ניו יורק