"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להפיל את האסימון: אין מקום לאונר"א ביום שאחרי

אונר"א לא משרתת מטרות הומניטריות כבר משנות ה־50 • כבר אז הראו מחקרים שרמת החיים של הפלשתינים במחנות הפליטים גבוהה מזו שהיתה להם לפני 1948, כמו גם מזו של מרבית הערבים במדינות ערב השכנות • במקום לשרת את המטרות הנאצלות של פתרון סכסוכים בדרכי שלום, עושה אונר"א הכל כדי שפיוס בין ישראלים לפלשתינים לעולם לא יתאפשר

,עודכן
0השמעה
מטה אונר"א ברפיח. צילום: Getty Images

בתוך שעות ספורות מהודאת אונר"א כי עובדים שלה השתתפו בטבח חמאס ב־7.10, הודיעו בזו אחר זו יותר מעשר מדינות מערביות על השעיית המימון לסוכנות. ההבנה כי במקום לסייע למטרות הומניטריות מוקדש כסף מערבי לרצח יהודים וסילוקם מאדמתם זעזעה – ובצדק – את מקבלי ההחלטות בוושינגטון ובבירות אירופה.

מוטב אמנם מאוחר מאשר אף פעם, אבל האמת היא שזה מה שעושה המערב כבר כמה עשורים - בהעברת יותר ממיליארד דולר מדי שנה מוושינגטון, בריסל, ברלין ושטוקהולם לאונר"א, שמשמשים למטרה אחת: הנצחת הסכסוך והחרפתו, וגידול דורות של פלשתינים שטופי שנאה שיהיו מוכנים גם בעתיד לעשות מה שעשו אחיהם ואבותיהם ב־7.10.

קומה ממולכדת מעל גן ילדים של אונר"א במחנה הפליטים נור א-שמס // דובר צה"ל

אונר"א לא משרתת מטרות הומניטריות כבר משנות ה־50. כבר אז הראו מחקרים שרמת החיים של הפלשתינים במחנות הפליטים גבוהה מזו שהיתה להם לפני 1948, כמו גם מזו של מרבית הערבים במדינות ערב השכנות. דיווחי דיפלומטים אמריקנים מבירות ערביות לוושינגטון העלו כבר אז תמונה עגומה: לא הפלשתינים ולא מדינות ערב היו מוכנים לשתף פעולה עם המאמצים לשיקום הפליטים, שכן בעיניהם שיקום משמעו הכרה בקיומה של ישראל כעובדה מוגמרת.

צורך הומניטרי לא היה אז, אך צורך פוליטי בהנצחת בעיית הפליטים היה גם היה. לא הפלשתינים ולא העולם הערבי היו מוכנים לשמוט מידיהם כלי משמעותי במאבק נגד ישראל, כמו סוכנות או"ם ייחודית, ולכן שינו אט־אט את פעילותה ממתן סעד לאספקת שירותי חינוך, בריאות ורווחה. ברצועת עזה הדבר בולט במיוחד: ראשי חמאס יכולים להקדיש את מרצם לתכנון מעשי הרצח ביהודים, משום שיש מי שדואג עבורם לשירותים עבור האוכלוסייה. במקום שחמאס יטפל ביותר מ־2 מיליון בני אדם ברצועה, יש מי שעושה זאת עבורו – ובמימון מערבי.

נשק בשקיות של סוכנות אונר"א

בשילוב של הגדרת פליטות מיוחדת, שמנפחת את מספר "הפליטים" הפלשתינים ביותר מפי 20 לעומת הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים, יחד עם התעקשותה שלא לשקם ולו פליט פלשתיני אחד, מטפחת אונר"א את החזון הפלשתיני של חיסול ישראל.

במקום לשרת את המטרות הנאצלות של פתרון סכסוכים בדרכי שלום, עושה אונר"א הכל כדי שפיוס בין ישראלים לפלשתינים לעולם לא יתאפשר. לכל פליט אחר במאה ה־20 נאמר כי עליו להמשיך הלאה ולשקם את חייו; רק הפלשתינים, באמצעות אונר"א ובמימון המערב, מקבלים רוח גבית להמשיך ולהתבוסס בשנאתם לישראל, ולממש שנאה זאת באמצעים זוועתיים.

את האסון המתגלגל הזה אפשרה גם ישראל. למעשה, בשנים האחרונות היתה זו דווקא היא שפרסה כיפת ברזל דיפלומטית מעל אונר"א, בכל פעם שעלו יוזמות להפסקת מימונה. ניסיון לקנות שקט בטווח הקצר וחשיבה טקטית של צה"ל, שלפיה אונר"א היא החלופה הגרועה פחות, הובילו לכך שישראל היתה השתדלנית הגדולה ביותר במערב להמשך מימון סוכנות שכל ייעודה להבטיח שישראל תחדל מלהתקיים.

אמצעי לחימה בשק של ארגון אונר"א,צילום: דובר צה"ל

כעת צריכה ישראל לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכה ולדרוש לא רק את ההשעיה הזמנית של המימון, אלא את הפסקתו המוחלטת ואת פירוקה של אונר"א אחת ולתמיד. הפלשתינים בעזה אינם פליטים, הם מעולם לא היו צריכים להיות מוגדרים כפליטים, ולכן אין להם גם צורך בסוכנות פליטים.

אין שום מקום לאונר"א ביום שאחרי, וניסיונות לשקם את הרצועה באמצעות הסוכנות יובילו אותנו בדיוק לאותה נקודה שאליה הגענו ב־7 באוקטובר. יש לקוות שהפעם האסימון כבר נפל.

הכותב הוא עמית מחקר במכון משגב לאסטרטגיה ציונית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר