סקנדל ושמו אונר"א: מי שמאפשרת את קיומו של הגוף הבינלאומי היא ישראל

באחת מבירות אירופה החשובות ישב בשבועות האחרונים חבר פרלמנט מקומי ושיתף את בני שיחו הישראלים בתסכולו: "אני מאוד רוצה להיות חבר שלכם", הוא אמר, "אבל קודם כל אתם צריכים להיות חברים של עצמכם".

על הפרק היה ניסיונו של חבר הפרלמנט - ולא בפעם הראשונה - להפסיק את המימון שמעניקה ארצו לאונר"א, סוכנות האו"ם לפליטים פלשתינים. כמו בפעמים הקודמות, גם הפעם מי שחסמה את המהלך היתה דווקא ממשלת ישראל. "כשהממשלה שלכם היא זאת שמבקשת להמשיך את המימון לאונר"א", סיפר, "גם לחברים הכי טובים שלכם אין איך לעזור".

נשמע מופרך? אבל זו המציאות. למרבה האבסורד, הסנגורית המובהקת ביותר של אונר"א, שמאפשרת את המשך קיומה של הסוכנות בעשורים האחרונים, היא לא אחרת מאשר מדינת ישראל - המדינה שעצם קיומה של אונר"א וכל פעילותה ב־75 השנים האחרונות נועדו להרוס ולהביא לחיסולה.

המלחמה שוב העלתה לכותרות את אונר"א, לאחר שבן ערובה ישראלי סיפר עם שובו כי הוחזק בביתו של מורה באונר"א, ולאחר שהוצגו עדויות להימצאות תחמושת מתחת לארגזים של הסוכנות.

אבל הבעיה עם אונר"א חריפה הרבה יותר: אין עוד גורם ב־75 השנים האחרונות שאפשר, הגשים, תמך, הצמיח והעצים את האידיאולוגיה הפלשתינית כמו סוכנות אונר"א. אידיאולוגיה זו שוללת את הציונות ואת מדינת ישראל, מטפחת פליטות נצחית של רוב הפלשתינים ודורשת שיבה מאסיבית של אותם "פליטים" לישראל. החזון הזה הוא שעמד בבסיס הזוועות ב־7 באוקטובר, והגיע הזמן שישראל תתמודד איתו באופן ישיר.

אונר"א אינה סוכנות לסיוע או לשיקום הפליטים הפלשתינים, כי אם כלי להנצחת קיומם עד שתתאפשר שיבתם לישראל. היא מעניקה מעמד פליט פיקטיבי ליותר מ־75 אחוזים מאוכלוסיית עזה, ובכך נותנת להם גושפנקה בינלאומית לתחושתם כי ביתם האמיתי אינו ברצועת עזה - כי אם באשקלון, באשדוד או בבאר שבע.

המסר שמועבר בעצם קיומה של אונר"א, וכמובן במערכת החינוך ובמעטפת הדיפלומטית והציבורית שהסוכנות מעניקה לפלשתינים, הוא שהתביעה לחיסולה של ישראל היא לגיטימית. סוכנות אונר"א היא הגרסה הבינלאומית לקריאות האנטישמיות של "מהים ועד הנהר", שכן משמעותן זהה: תביעה לחיסול מדינת היהודים ולהחלפתה במדינה ערבית.

בשנים האחרונות היו כמה יוזמות בינלאומיות להפסיק את המימון לאונר"א, אך בכל המקרים האלה הפצירו צה"ל ומערכת הביטחון בכל הגורמים האפשריים להשיב את המימון ולאפשר לאונר"א להמשיך לפעול. האינטרס שהכתיב את העמדה הזאת היה תמיד קניית שקט לטווח הקצר. כעת, יחד עם שאר הקונספציות שקרסו, ומכיוון שעזה ממילא תידרש לבנייה מהיסוד - הגיע הזמן להניח לאונר"א.

כל עוד זה לא המצב, חשוב שתדע כל אם עברייה כי ביד האחת נלחמים מדינת ישראל וצה"ל במחבלי חמאס בעזה, וביד השנייה מאפשרים את המשך קיומה של סוכנות אונר"א, שמבטיחה כי יקומו עוד ועוד דורות של פלשתינים, שרק ימתינו לרגע שבו יוכלו לעשות בנו שפטים. האבסורד הזה חייב להיפסק.