מלחמה בחיזבאללה - למרות ה"סירוב" האמריקני

כל פעם שאמריקנים אמרו לנו "אל תצאו למלחמה" והשבנו "כן, אבל" - ב־1948, ב־1956, ב־1967, ב־1981 (השמדת הכור העיראקי) - זכינו בהערכה. כל פעם שאמריקנים אמרנו לנו "אל תצאו למלחמה" והשבנו "כן, בסדר". ב־1973, ב־1991 (מלחמת המפרץ הראשונה) - זכינו בבוז. כיום, כאשר האמריקנים חוזרים ואומרים לנו "אל תצאו למלחמה נגד חיזבאללה ובצפון", ההתבוננות על ההיסטוריה היא חיונית.

את העמדה האמריקנית אפשר להבין. הנשיא ביידן, שכבר מסכן את עתידו הפוליטי ומרגיז לא מעט מחברי ממשלתו בגין תמיכתו בישראל והתנגדותו להפסקת אש בעזה, לא רוצה להיגרר למלחמה במזרח התיכון. רתיעה זו משקפת לא רק את הרוח הבדלנית הנושבת במפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית כאחת, אלא את חששותיו בפני הסתבכות צבאית מסוכנת ערב הבחירות לנשיאות 2024.

הכוחות של ארה"ב באזור מרתיעים גם את ישראל

בנוסף, הנשיא מחויב למדיניות שנוסדה עוד בתקופת אובמה ב־2009, ששואפת לכונן פיוס בין ארצות הברית לאיראן. ההתפתחויות כעת עלולות לגרור שוב את ארצות הברית אל תוך המזרח התיכון המסוכסך.

רק בסוף השבוע, לאחר ירי טיל איראני על מכלית נפט בים ההודי, הממשל מצא לנכון להפנות אצבע מאשימה לאיראן. לפני כן, הכוחות הפרו־איראניים בסוריה ובאיראן הפגיזו יותר מ־100 פעם בסיסים אמריקניים במזה"ת, ופעלו לסגור את השיט הבינלאומי במצרי באב אל-מאנדב - מבלי שהממשל הוציא את המילה "איראן" מפיו.

ברור שמהלך צבאי ישראלי נגד חיזבאללה עלול לסבך את הכוחות הימיים האמריקניים שבאזור. הכוחות הללו מיועדים בין היתר לעזור לנו ליירט את ירי הטילים של חיזבאללה. אך אם טיל או מזל"ט אחד יפגע במשחתת אמריקנית, ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה מעורבת במלחמה. למעשה, אותם כוחות משמשים הרתעה נגד חיזבאללה ואיראן, אבל גם מרתיעים אותנו - בכך שמעניקים לארצות הברית כמעט וטו על מרחב הפעילות הצבאית הישראלית.

לפיכך, הממשל רוצה לקדם תהליך מדיני המיועד ליישם את החלטת האו"ם 1701 מ־2006 שחיזבאללה הפרה באופן סדרתי, ולהרחיק מחבלים צפונית מנהר הליטני. מהלך זה - גם אם יצליח - לא ישנה בהרבה את מצבנו הביטחוני, שכן ברגע שאנחנו נמצאים בתהליך מדיני, נצטרך לוותר על האופציה הצבאית.

ישראל ניצבת מול מצב בלתי נסבל בצפון, ומול איום שאף מדינה ריבונית בעולם לא תסבול. בקרב מקבלי החלטות בישראל קיימת תקווה שניצחוננו נגד חמאס ירתיע את חיזבאללה, אך הניצחון הזה ככל הנראה ייקח זמן. בינתיים קיימת סכנה שחיזבאללה מחכה לרגע שבו צה"ל יתעייף והתמיכה האמריקנית בישראל תיחלש - ואז הוא יפתח באש. אולי כמו ב־1973, אם נספוג את המתקפה הראשונה נרוויח תוספת של תמיכה אמריקנית, אך נשלם על כך מחיר גבוה.

לפני חודשיים שאלתי בעמוד זה: "אם לא עכשיו אימתי?". היום אני חוזר על שאלה זו: האם אנחנו מוכנים לומר לבני בריתנו "כן, אבל", ובכך להרוויח לא רק את ביטחוננו אלא גם את הערכתם.