הביקורת האמריקנית מחזקת את חמאס

שלושה נושאים מדריכים את ההנהגה המדינית-צבאית ואת הציבור הישראלי: החטופים - איך משחררים אותם, הדרך לניצחון ו"היום שאחרי".

שלושתם קשורים ליחסי ישראל עם הממשל האמריקני של ביידן. אתמול ניתן רמז שאולי מישהו שם בוושינגטון מתחיל להבין שארה"ב עשתה טעויות קשות במזרח התיכון מאז עלייתו של הנשיא ביידן ולאורך מלחמת חרבות ברזל. סוף-סוף האשים שר ההגנה אוסטין את איראן כי היא מקור האי-יציבות באזור, בגלל השימוש שהיא עושה בארגוני השליחים שלה, ארגוני טרור שעוסקים בטבח, בירי על אזרחים (בצפון) בגבול ישראל ובטרור ימי (החות'ים, שביידן הוריד בחוכמתו מרשימת ארגוני הטרור).

איראן קיבלה חסינות מביידן, וכך גם לבנון, ובתמורה ישראל מקבלת לכאורה יד חופשית בעזה. לפחות שני ממדים במערכה משפיעים מאוד לשלילה על הסיכוי לשחרור החטופים: מניעת ישראל ממהלומה שתותיר את איראן לפחות עם אף מדמם, כהמלצתו של הקולונל ריצ'ארד קמפ, מפקד הכוחות הבריטיים לשעבר באפגניסטן; והניסיונות המגושמים של האמריקנים לשבת למפקדי צה"ל על הראש ולפקח על תוכניות הקרב.

ולא רק זה. הביקורת הבלתי פוסקת על ישראל, על ממשלת ישראל, על ה"הפצצות חסרות ההבחנה" - כל הלחץ הזה על ישראל רק מחזק את חמאס ואת הנהגתו הסינווארית. כל מטח ביקורת של ביידן, בלינקן, סאליבן וקמאלה האריס מעצים את כוח הסחיטה של חמאס. לעומת זה, תמיכה אמיתית בישראל, ולא רק תמיכה באספקת תחמושת, היא זו שתקצר את לוח הזמנים לניצחון ולשחרור החטופים במתווה כזה או אחר.

משדרת חולשה למרות הניצחון

חידה היא: מדוע ארה"ב מתייצבת במלוא עוצמתה מאחורי אוקראינה, שאינה דמוקרטית, שהחברה שלה בהתפוררות והיא לא צפויה לנצח; ומאידך - מתנהגת כאילו היתה מעדיפה לעכב, אם לא למנוע, ניצחון ישראלי על ארגון ג'יהאדיסטי ג'נוסיידי?

אבל גם הסיוע החומרי בתחמושת יספיק לישראל. צה"ל נמצא בדרך לניצחון במערכת עזה. אבל למרות ההצלחה הצבאית הברורה, ישראל בכל זאת משדרת חולשה. רוב העם בעורף מאוחד, ודווקא אוגדה 252, שהיא אוגדת מילואים מובהקת, מסמלת את עוצמת האחדות והמטרה של העורף והחזית. היא סיימה אתמול את משימותיה. מפקדיה וחייליה לא העלו בדעתם לפני 7 באוקטובר שישמעו במבצע מלחמתי את הקריאות: "התקפה, התקפה, התקפה!" ו"נוע, נוע, סוף". שהם ינועו בתצורות קרביות וישמידו מתחמי אויב. והחיילים הוותיקים שנחטפו מהחיים, כפי שהגדיר זאת אחד הקצינים הבכירים באוגדה, עשו מעל ומעבר למצופה מהם. שידורי החולשה מקורם בתקשורת שלא הפנימה את המשמעות של מצב מלחמה בארץ, וכן של מאבקים פוליטיים ואווירת אי־אמון שקיימת גם היום בין הגורמים השונים המנהלים את המערכה.

אבל הגורם הנוסף שמפצל את ההנהגה והמערכת הציבורית הוא ההמצאה האמריקנית - שוב, יש לזה אפקט שלילי בנושא החטופים - של "היום שאחרי". למעשה, סוגיית היום שאחרי היא אחד המבחנים לניצחון. אין לעסוק בשלב הנוכחי בשום דבר מלבד המטרה של חיסול חמאס ברצועה. המנצח יידע להחליט מה יקרה ברצועה. מתקבל הרושם שגם בנושא זה, דחיפת נושא "היום האחרי" על ידי האמריקנים מעכבת ניצחון ומפלגת.