בקבינט מודעים לסיכונים החמורים: נכון לעכשיו, אנחנו במסלול של סינוואר

הסכם "הפסקת האש ושחרור המחבלים בתמורה לחלק מהחטופים הישראלים שבעזה" הוא אחד האכזריים ביותר שהונח אי־פעם בפני מקבלי ההחלטות של ישראל. בהשוואה היסטורית, הוא מזכיר את הדילמות של היודנראט בגטאות באירופה: האם לספק לנאצים את רשימות המגורשים למחנות, או לסרב ולהסתכן בהשמדת כלל הגטו. כל תשובה להתלבטות הנוראה הזו היתה רעה.

בקבינט המלחמה מודעים היטב לסיכונים הרבים והחמורים שכרוכים בהסכם שאושר אמש. הזרמת חמצן, תרתי משמע, לחמאס תאפשר לו להתארגן מחדש ואולי לתכנן מתקפת נגד.

ההיענות הישראלית: בדיוק מה שחמאס רצה

צפויה גם הפרה חלקית של התנאים על ידי סינוואר, אם בירי על חיילינו שיוצג כ"סוררים" ואם בשחרור חלק מבני הערובה. מה נעשה אם ההסכמות ימוסמסו, ובמקום עשרה חטופים ליום נקבל שמונה בלבד? האם נוותר על האחרים המיועדים לשחרור? האם נחזור ללחימה כשנשינו וילדינו ממש מעבר לפינה?

ויש עוד. הקושי לחזור ללחימה, בעיקר מצד הקהילה הבינלאומית, לאחר הפסקת אש בת כמה ימים. הגברת הלחימה מצד חיזבאללה דווקא בימי ההפוגה, כדי למשוך אותנו צפונה ולהציל את חמאס מהשמדה. הפגיעה באיסוף המודיעין של צה"ל. הידיעה הברורה שחלק מהמחבלים שישוחררו יחזרו לעסוק בטרור, ממש כפי שקרה עם סינוואר עצמו בעסקת שליט.

ואולי הקושי הגדול ביותר - הזעקות קורעות הלב שוודאי יישמעו מצד בני המשפחות שיקיריהן לא יחזרו. מי יוכל להכיל את כאבן.

ההיענות הישראלית להסכם היא בדיוק הקוראלס (נתיב הפרים בדרכם לשחיטה) שסינוואר ודף תכננו. כאשר הורו לאנשיהם בבוקר שמחת תורה לחטוף ישראלים לעזה הם ידעו שניתן תמורתם מחיר גבוה מאוד.

אמנם חשוב לציין שהתשלום הישראלי נמוך הרבה יותר ממה שרצו שני הפסיכופטים בתחילת הדרך, שבימים הראשונים דיברו על שחרור כלל המחבלים מבתי הכלא בארץ. זה, כך נראה, לא עומד כרגע על הפרק.

סינוואר ודף תכננו הכל מראש

כך או כך, מרגע שקבינט המלחמה עלה על המסלול שסינוואר הכין לו, לקבינט המורחב ולממשלה לא באמת נותרה ברירה אמש, אלא לאשר את ההסכם.

נתניהו, שתחילת דרכו הפוליטית היתה ברתימת המערב למלחמה בטרור, שוב פעל בניגוד מוחלט לכל מה שהטיף לו. גם על כך עוד יורחב הדיבור אחרי המלחמה.

בניגוד להתרפסות הזו, מה שצריך היה לעשות מלכתחילה, ולא מאוחר להתחיל בו כעת, הוא הפעלת לחץ על קטאר, פטרוניתו של חמאס.

המדינה המרושעת הזו כבר שנים רוקדת טנגו צבוע עם המערב, מפיצה את תוכני האסלאם הקיצוני והטרוריסטי אך מתנחמדת למנהיגיו. מצד אחד, מארחת בסיסים אמריקניים ותורמת לאוניברסיטאות בארה"ב. מצד שני, מפנקת ומגוננת על ראשי חמאס שדרים בתחומה.

לכן, את ימי הפסקת האש צריך לנצל לא רק לרענון כוחות של צה"ל אלא גם להעלאת דוחא על הגריל המדיני וההסברתי. זה יהיה מנוף יעיל לא פחות להחזרת יתר אנשינו מהשבי בהמשך.