לפני שניפול לעוד קונספציה: הכנסת הרש"פ לעזה מסוכנת

לפני שנתבלבל שוב, לפני שנבנה לעצמנו עוד קונספציה מוטעית, לפני שנביא את הרש"פ לעזה במקום החמאס, או נתפתה להאמין לנשיא ביידן ולעצמנו שהפלשתינים ביו"ש הם "משהו אחר", כדאי שנשנן שוב את החומר - כדאי שנדע להבחין בין אויב ושונא, לבין בעל ברית ושותף.

זה נחוץ וקריטי, כי אחרי הטבח והפוגרום בעוטף, כמעט הכל מקבל פרופורציות אחרות, "רגילות", ו"נסבלות" יותר. אז זהו, שלא. לו רק יכלו, גם פלשתינים מהגדה - בין אם חמאס, ובין אם גדודי חללי אל־אקצא או תנזים ופת"ח - היו מבצעים בדיוק את אותם מעשי טבח ב"עוטף יו"ש": פתח תקווה, כפר סבא, לוד, רמלה ועפולה.

זה לא קרה לא מכיוון שהם לא רצו או לא ניסו. זה לא קרה מכיוון שמאות רבות של פיגועים ומעשי טבח מוכווני אוכלוסייה אזרחית סוכלו כמעט יום־יום בשנתיים האחרונות על ידי שב"כ וצה"ל. ישראל לא הרחיבה בפרטים כדי לא לעורר בהלה, אבל עכשיו כדאי אולי לשקול מחדש.

ומכל מקום, כדי להבין במה מדובר ומה משמעות "פתרון שתי המדינות", אין צורך לפתוח את תיקי הפוגרומים שסוכלו. די להעיף מבט חטוף על הפיגועים שכן הצליחו להם. ההיקף אמנם אינו דומה למה שאירע בעוטף, אבל האופי, הסגנון והאכזריות זהים לגמרי.

הלל יפה אריאל בת ה־13.5 נשחטה ישנה במיטתה, בביתה שבפאתי קריית ארבע, באמצעות סכין. אורי אנסבכר בת ה־19 נאנסה ונרצחה באכזריות שלא תתואר בגן העדן הקטן המכונה עין יעל בתוך ירושלים, ואח"כ התעללו בגווייתה. רוצחה התגאה במשפטו ש"לאנוס ולרצוח יהודייה זה הדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיי".

בני משפחת פוגל מאיתמר נרצחו בביתם מעט לפני פורים תשע"א. יואב בן ה־10, ואלעד בן ה־4, בחניקה ובדקירות, אהוד ורות, ההורים, שניסו להציל את ילדיהם, בדקירות רבות בצווארם, בעורפם ובבטנם. התינוקת הדס בת שלושת החודשים שהתגלתה מכיוון שבכתה, נרצחה אף היא על ידי המחבלים הנאצים (היום כבר מותר לקרוא להם כך).

ברש"פ מריעים למבצעי הטבח בעזה

בליל שבת אחד נשחטו בדרך דומה, בביתם שבחלמיש, גם שלושת בני משפחת סלומון. אסתר הורגן נרצחה באמצעות סלע שרוצץ את גולגלתה. התינוקת שלהבת פס, בת פחות משנה, הוצאה להורג בתוך עגלת התינוקות שלה, ביריית צלף שהציב אותה על כוונתו. קים יחזקאל נכפתה באזיקונים במפעל בברקן ונורתה למוות.

התגובות ברש"פ על הטבח בעזה התכתבו עם אותו נאציזם חדש. עבד אל־רחמן אבו אל־ראב, איש הפת"ח בג'נין, הגדיר את בוקר הטבח כבוקר של שמחה, ניצחון וגאווה, ובירך את "השאהידים הגיבורים בעזה". עבאס זכי, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, שכבר הודה פעם ש"המטרה היא קיצה של ישראל', הודה לחמאס על ההתקפה, ואיים לרסק את גולגולותיהם של כל היהודים והאמריקנים באזור (מקור: "מבט לתקשורת פלשתינית"). ג'מאל אל־חוואיל, חבר מועצת הפת"ח ברש"פ, הבטיח הפתעה גדולה גם ביו"ש וייחל שהמראות בעזה יחזרו גם בגדה (מקור: "הקול היהודי").

מסמך רשמי מטעם משרד הדתות ברש"פ השתמש שוב בחדית' שמסית לרצח יהודים, "המסתתרים מאחורי האבנים והעצים", ובחלק מהמסגדים אימצו את ההמלצה. אימאם משכם, למשל, שיבח את היטלר. בחווארה צוירו צלבי קרס ונרשמו כתובות הזדהות עם מוחמד דף, ולא רק שם. ואבו מאזן? הוא כדרכו פסח על שתי הסעיפים: גינה, מחק, תיקן וגמגם.

אז אנא, לפחות עכשיו, לפחות שאנחנו לא נגמגם. שלא נתבלבל שוב.