בדרך לישראל - הסעודים לא מחכים לאף אחד, לא לאמריקנים ולא לפלשתינים

כדי לקבל קנה מידה לגבי ההתקדמות המהירה בחימום היחסים בין ישראל לסעודיה, צריך לחזור קצת יותר מחצי שנה אחורה.

ערב הסעודית עשתה מהלך מפתיע, שיצר זעזוע במזרח התיכון והיכה את האמריקנים בהלם. היא חידשה את היחסים עם איראן בתיווך סין. פתאום נראה שארה"ב מתאדה מהאזור, בעוד הציר של סין-איראן-רוסיה הופך לדומיננטי, אם לא ממש שליט במזרח התיכון.

זה גם נראה כמו מכה לראש הממשלה בנימין נתניהו. בתקופה שלפני הבחירות, ובימי הרכבת הממשלה, הוא הציג בגלוי חזון של שלום עם ערב הסעודית ונרמול היחסים איתה, מהלך דרמטי שמרחיב ומחזק את הסכמי אברהם.

אבל ממשל ביידן החרים את "ממשלת הימין הקיצונית". נראה היה שהסעודים, שהיו בהמתנה, הבינו שהקודקוד השלישי בנרמול היחסים עם ישראל, ארה"ב, יצא מהתמונה. הם חיכו חודשיים וחצי, ואז עשו את המהלך שלהם כלפי איראן וסין.

פה ושם נשמעו דיבורים אופטימיים, שלפיהם סעודיה לא סגרה את הדלת על שלום עם ישראל. רה"מ נתניהו סבר שהחזרת היחסים עם איראן מתמקדת בהסכם סביב תימן. כך שפריצת הדרך במה שנראה כיוזמה אמריקנית, והאווירה האופטימית ששררה במהלך כינוס עצרת האו"ם, הן ההפתעה הגדולה של השנה.

בהשוואה למה שהיה ידוע כבר יותר מ־20 שנה כ"יוזמת השלום הסעודית", שבמרכזה מדינה פלשתינית פחות או יותר בגבולות 67', מדובר במפנה היסטורי. גורמים שונים טענו בשבוע האחרון שלא משנה על אילו ויתורים מצד ישראל מדובר, הפלשתינים לא מקבלים מדינה; אבל כבר בשלב זה ברור שערב הסעודית לא מחכה לפלשתינים, שוודאי ידחו כל יוזמה, וזאת ברוח ההתקפות של נשיא איראן, איברהים ראיסי, המאשים את הסעודים בבגידה.

נתניהו צדק כל הזמן?

הממלכה הסעודית תמשיך במסע לנורמליזציה עם ישראל, עם או בלי הפלשתינים. מתברר שהסעודים דואגים לעצמם, וההתקרבות לישראל נחוצה להם יותר מאשר פתרון לפלשתינים.

יתר על כן, על אף ההתניה של הסכם עם ישראל בתמורה להסכם צבאי עם ארה"ב, לא נראה שהסעודים מחכים. הרי הרכבת האווירית של שרים לריאד כבר החלה - חיים כץ, ועכשיו שלמה קרעי. בקצב הזה, אין סיבה שלא נראה בהמשך גם ביקור של רה"מ נתניהו בממלכה, ולאחר מכן השתטחות מלכותית באל-אקצא.

בן סלמאן יודע להתפלל לא פחות מארדואן, שכבר הודיע על תוכניותיו. יש תחושה, שאולי היא מוטעית, שהסעודים והישראלים מתקדמים יחד ללא תלות באמריקנים. האמריקנים פרסמו הערכה שאיראן נמצאת במרחק שבועיים מיכולת גרעינית, אבל המגמה שלהם היא הורדת מתיחות והכלה, ואילו ישראל וסעודיה עוסקות בהרתעה ובמניעה.

האינטרס ההדדי של שתי המדינות שונה, והתוצאה מוכיחה שהתפיסה של נתניהו כל השנים הייתה נכונה. כלומר, אפשר לעשות שלום עם הסעודים בלי להקים מדינה פלשתינית, בלי לסגת משטחים ובלי לפנות יישובים. מי חלם על זה?