מאויב לאוהב: אחרי עשרה חודשים של ריחוק וכעס - מהפך ביחסים בין ביידן ונתניהו

גבירותיי ורבותיי, מהפך:המפגש היום (רביעי) בין ביידן לנתניהו, אחרי עשרה חודשים של ריחוק וכעס מצד הממשל, בישר על לא פחות ממהפך. פגישה שמלכתחילה נועדה להתקיים עם הצוותים, הפכה לשיחה ממושכת בארבע עיניים. היא התנהלה "כשיחה בין חברים ותיקים", כפי שתיאר ביידן את הקשרים בני עשרות השנים שיש לו עם נתניהו.

ראש הממשלה מצידו התרשם שביידן אולי הזקין פיזית, אבל שקוגניטיבית מצבו מצוין, וזאת למרות שאת דבריו בהצהרה לתקשורת הנשיא הקפיד לקרוא מכרטיסיות. בראשונה שבהן נכתב, "אני מקווה לראות אותך שוב בבית הלבן עד סוף השנה". כלומר, לא רק שיש פגישה ראשונה אלא שמיד תבוא שניה. ביניהן, מיד לאחר יום כיפור, שתי המדינות צפויות לחגוג את הפטור לישראלים מאשרת כניסה לארה"ב.

נשאלת השאלה, מה קרה פה? מה הסיבה לכך שקרירות הפכה לחמימות, שחצי חרם הוחלף בפגישה כפולה, ושביקורות וכעס אמריקנים פינו את מקומם לחיבוק גדול?

את התשובה סיפק לפני שנים רבות מזכיר המדינה האגדי של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר, כשאמר דווקא על ישראל, "אין לה מדיניות חוץ אלא רק שיקולי פנים". ובכן קיסינג'ר צדק בתיאור התופעה אבל טעה בזהות המדינה. שכן ארצות הברית של השנים האלה, היא זו שקובעת את מהלכיה בזירה הבינלאומית כתוצאה משיקולי פנים.

רק שיקולי פנים?

עד לאחרונה, ביידן חשב שפוליטית כדאי לו להרחיק את נתניהו, שכן החוגים הפרוגרסיביים במפלגתו, ורבים בקהילה היהודית ביקשו זאת. אלא שהבחירות מתקרבות והסקרים דחקו אותו לפינה. שנה לפני יום הדין, מצבו בקרב המצביעים המתנדנדים לא טוב. טראמפ נושף בעורפו, ובחלק מהסקרים אפילו עוקף אותו. כלומר, כדי לנצח את הבחירות הבאות, ביידן צריך לפנות ימינה, אל מי שעשויים לתמוך ביריביו הרפובליקנים.

מי האדם שמוכר בכמעט כל בית באמריקה ובעיקר אהוד על המעגלים הרפובליקנים, ושאולי בזכותו אפשר יהיה לקושש עוד כמה קולות? התשובה היא בנימין נתניהו. כך, "ביבי", כפי שביידן קורא לו, הפך מאויב לאוהב.

לצורך הפוליטי נוסף האינטרס הגיאו-פוליטי, לבלום את סין. צעדי ההתקרבות של מוחמד בן סלמאן, לשי ג'י פינג, נקלטו היטב בוושינגטון. באיחור של כמעט שלוש שנים, ביידן הבין שעליו לנקוט צעדים משמעותיים כדי להשאיר את מדינות המפרץ הערבי בחיקה של אמריקה. הוא החל לעסוק ברצינות באפשרות להסכם אמריקני-סעודי שיכלול נורמליזציה עם ישראל, מה שגם עשוי לשפר את מצבו בסקרים אם ישיג את היעד.

צריך לומר שגם נתניהו שילם מחיר כדי להביא לתפנית ביחס של ביידן אליו. עיקרו הוא התעלמות מההסכם החמור אליו הגיע ביידן עם איראן, על העשרת אורניום לרמה של 60%, ותשלום של מיליארדי דולרים לרוצחים מטהרן. נראה שגם האיפוק שצה"ל מגלה ביו"ש, וכן החלטת הקבינט "לחזק את הרשות הפלשתינית", קורים בגלל לחץ של הממשל. גם הלחץ של ביידן להגיע להסכמה פנימית בסוגיית הרפורמה המשפטית, והנכונות של נתניהו לאמץ את העמדה, היו חלק מהתמורה הישראלית.

כל התהליכים האלה התנקזו לחזל"ש ביחסי אמריקה ישראל. כמעט שנה אחרי שקמה הממשלה שבה חברים סמוטריץ' ובן גביר, ממשל ביידן משלים עם קיומה ומהדק איתה קשרים. זו כשלעצמה פתיחה לא רעה לשנה החדשה.