לוח הזמנים שנקבע לנסיעת נתניהו הוא אסון לוגיסטי ופוליטי

ראש הממשלה בנימין נתניהו ימריא בשבוע הבא לניו יורק, בין היתר כדי לנאום באו"ם ולפגוש את נשיא ארה"ב ביידן

אחרי חרם בן עשרה חודשים מצד ביידן, הנכונות שלו לפגוש את נתניהו, הגם שמחוץ לבית הלבן, היא בשורה לישראל.

אלא שמסיבות לא ענייניות בלשכת ראש הממשלה החליטו משום מה לקלקל לנתניהו את החגיגה. בשלב הראשון הוא בכלל ייסע לקליפורניה כדי לפגוש בכירים בסצנת ההי טק בעמק הסיליקון. הרעיון נחמד, אלא שהעמק מזמן לא מה שהיה. הבנק המקומי קרס וחברות הענק שפעלו בו, ביניהן אובר.

אבל שיהיה. נתניהו אמור לנחות בבוקר יום שני הבא בעמק, להיפגש עם מי שייפגש ובערב לטוס מזרחה לניו יורק, אליה יגיע ב-3 לפנות בוקר. למחרת, יום שלישי או אולי רביעי, ייפגש עם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן.

כל זה קשה אך בגדר הסביר. הבעיות מתחילות בנאום של ראש הממשלה בעצרת האו"ם ובהחלטה התמוהה שלו, לעשות את השבת הבאה בניו יורק.
על פי לוח הזמנים המקורי של האו"ם, נתניהו אמור היה להתייצב על הבמה הירוקה ביום חמישי בערב. כיוון שרצועת הזמן הזו מתה מבחינת החדשות בישראל, וכדי לאפשר לראש הממשלה הישראלי לשוב לארץ לפני שבת, קרה לא פעם בעבר שאנשיו דגו להחלפה עם מנהיג אחר. כך הנאום הוקדם, הישראלים ראו אותו בארץ ונתניהו שב אליה לפני השבת.

גם השנה אפשר היה לבקש הקדמה, אלא שבאופן מוזר, אנשי נתניהו החליטו דווקא לבקש דחיה. לכן, ראש הממשלה צפוי לנאום לישראלים ביום שישי בארבע אחר הצהרים – זמן מת מבחינת מעגל החדשות הישראלי. בנוסף, הדחיה הזו, יוצרת שרשרת של בעיות, החל בחילולי שבת וכלה באנשים שיגיעו הביתה דקה לפני יום הכיפורים.

כיוון שהנאום בשישי, נתניהו חייב לשהות בניו יורק בשבת (וכנראה שסדר הדברים הפוך – כדי לשהות בעיר בשבת הוא הזיז את הנאום לשישי...). אולם יום ראשון שלמחרת הוא ערב הכיפורים. ביום זה, נתב"ג נסגר בשעה 2 בצהרים, מה שיוצר סד זמנים שמחייב את נתניהו והפמליה לעזוב את בית המלון שלהם בניו יורק, עם צאת השבת, ממש על הדקה.

לוח זמנים כזה יביא בוודאות לחילול שבת המוני. שכן אם נתניהו נכנס למכונית ב-19:32, המאבטחים, העוזרים, היועצים, המזכירות, אנשי הלוגיסטיקה וכמובן הנהגים, יעלו עליהן הרבה לפני כן. כמובן שהמטוס שלו, שמופעל בידי אל על, יוכן שעות ארוכות מראש. ועוד לא דיברנו על נהלי הבידוק והאבטחה שייעשו כולם בשבת.

הצרה השנייה היא הגעתה האפשרית של הפמליה לישראל, בצמוד ליום הכיפורים. עשרות רבות של אנשים, שרובם בוודאי צמים בכיפור, ינחתו אחרי שבוע עבודה מפרך, טיסה בת עשר שעות וארוחת מטוסים מפוארת. לא מלבב.
וכמובן, יתכן איחור, קטן או גדול, מה שעשוי לגרום למטוס לנחות בארץ אחרי סגירת נתב"ג במקרה הטוב, או בתוך החג במקרה הרע. כמובן גם קיים חשש להיתקע בחו"ל בכיפור. הנה, רק הלילה, ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, נתקע בהודו כי המטוס שלו התקלקל.

קושי נוסף קשור לעיתונאים הנלווים לפמליה (גילוי נאות: הח"מ אחד מהם), שנדרשים לחזור בכוחות עצמם לארץ, כלומר לטוס בשבת או להיתקע בניו יורק ליום הכיפורים. שתי דרישות בלתי אפשריות.
אף שהבעיות הללו ידועות לאנשי נתניהו כבר כמה ימים הם עדיין מתעקשים לקיים את ההופעה באו"ם ביום שישי. ההתעקשות הזו פוגעת בנתניהו קשות.
הוא שוב יוצג כנהנתן שרק רוצה סופ"ש בתפוח הגדול על חשבון משלם המיסים. המצביעים שלו לא יצפו בנאום ביום שישי בערב ולא יקראו אותם בעיתוני ראשון בוקר – ערב יום הכיפורים המציין 50 שנה למלחמה.

השבת בניו יורק תלווה באינסוף הפגנות של ישראלים עם זמן חופשי שכבר מתארגנים עם צעקות 'דיקטטור' ו'רודן'. שותפיו החרדים והדתיים יכעסו על חילול השבת והזלזול ביום כיפור. ועוד לא אמרנו דבר על השהות בת 8 ימים מחוץ לישראל בתקופה מתוחה, פנימית וביטחונית.

בשורה התחתונה, לוח הזמנים שנקבע לנסיעת נתניהו הוא אסון לוגיסטי ופוליטי. עוד לא מאוחר להימנע ממנו.