הפגישה של אלי כהן עם שרת החוץ של לוב: הישג שהפך להיסטריה מוגזמת

בימים של משחקי תודעה כבר התרגלנו שהישג מוצג ככישלון ולבן נצבע בשחור. לכן, לא מפתיע שזה היה גורלה שלהפגישה ההיסטוריתבין שר החוץ של ישראל אלי כהן לבין נג'לאא אלמנקוש, שרת החוץ של לוב. המפגש התקיים ביום רביעי שעבר ברומא, בחסות שר החוץ של איטליה אנטוניו טאיאני.

אלמנקוש מייצגת את הממשלה הלובית היושבת בטריפולי, שמוכרת על ידי מדינות המערב ושולטת בצד המערבי של לוב. מאחר שנציגים של הממשלה המזרחית, היושבת בבנגזי, נפגשו בעבר עם נציגים ישראלים ואף ביקרו בארץ, המשמעות היא ששני הפלגים השולטים בלוב מכירים בישראל, מעריכים אותה ורוצים בקשר איתה.

לא הפרו שום סיכום

כהן ומשרד החוץ לא הפרו שום סיכום עם הלובים. נקבע איתם מראש שעצם קיום המפגש יפורסם. הפער היחיד הוא הקדמה בכמה שעות, לאחר שהסיפור דלף. מעבר לכך, הכל נעשה על פי הספר והכללים המקצועיים. בהתחשב בממדים ההיסטוריים של המפגש, כמה שעות הן עניין זניח.

תחת שלטונו של הרודן המטורלל קדאפי לוב היתה בין אויבותיה המרות של ישראל. גם בלי פיתוח הגרעין שעליו עמל, ארצו אירחה ואימנה את מחבלי אש"ף, וקדאפי עצמו פעל עד יומו האחרון למנוע את קבלתה של ישראל על ידי מדינות אפריקה. למותר לציין את מיקומה הגיאוגרפי עתיר החשיבות של לוב ואת גודלה העצום.

והנה, עוד מדינת ענק, שהיתה סמל לעוינות הערבית הנצחית לישראל, רוצה על שני פלגיה קשר עם ישראל. כל מי שזורמת בו מעט פטריוטיות ישראלית צריך להתרגש מההתפתחות הזו. עוד לבנה בחומת הסכסוך הישראלי־ערבי נופלת.

ההתפתחות הזו לא הגיעה במקרה. שר החוץ אלי כהן, איש של עבודה קשה, הגדיר יעד ברור לבכירי משרד החוץ עם כניסתו לתפקיד. "התפתחויות פורצות דרך", הוא ביקש מהם. כך הושג הסכם שלום עם סודאן (שאמנם כרגע אינו בר־יישום מסיבות שאינן תלויות בנו). כמו כן, טיסות ישראליות חוצות את שמי עומאן ומגיעות מהר יותר למזרח. וכעת, קשר רשמי וגלוי עם לוב. מי היה מאמין.

שורה תחתונה: משרד החוץ רשם הישג היסטורי

אלא שבמקומותינו חדשות טובות אינן חדשות, והחשבונות הפנימיים - בין אם בתוך הממשלה, ובין אם בינה ובין האופוזיציה - גורמים לטוב להיות מוצג כרע. ברוח זו, הכותרות והתדרוכים הגדירו את המפגש ותוצאותיו כ"מבוכה", והלינו על בריחתה של אלמנקוש לטורקיה. לכו תבינו.

לו היו אותם מתדרכים אנונימיים בודקים, הם היו מגלים שבלוב הרעועה יש מהומות כל שני וחמישי, ושהשרה האמיצה כבר נאלצה לברוח בעבר בנסיבות דומות, ובלי קשר אלינו. אבל נו, לך תבדוק. על חיינו השתלטו הרדידות והפרובינציאליות.

ובכן, למי שעדיין מתעניין בעובדות, הנה השורה התחתונה: משרד החוץ בראשות השר כהן רשם הישג היסטורי. כל מהלכיהם היו מתואמים עם הלובים, כולל פרסום המפגש. לוב כבר לא תחזור להיות מה שהיתה בכל הנוגע לישראל. על כך, במקום לקלל, כדאי לברך.