הרבה אפשרויות גרועות - וכמה דרכי מילוט: כך נתניהו יוכל לצאת מהפלונטר

ההתבטאויות של ראשי מערכת הביטחון לציטוט ושלא לציטוט אודות הפגיעה בכשירות הצבא, ובפרט בחיל האוויר בשל החלטת מאות טייסים מתנדבים במילואים להפסיק להתייצב לאימונים, דוחקות את ראש הממשלה להכריע. להודיע.

על נתניהו לעשות משהו כדי לעצור את מה שהופך להיות פגיעה קשה בהרתעה הישראלית, ובהמשך אולי אף בכשירות הישראלית. עד עכשיו נתניהו ניסה לטפל בתופעות הלוואי: לא כינס את הקבינט כדי שנתונים לא ידלפו, ודרש מהרמטכ"ל ומפקודיו להפסיק לדון בזה בפומבי. גם ניסיונות (לא של נתניהו עצמו כמובן) להטיל דופי בשיקולי ראשי מערכת הביטחון כבר מצאו את דרכם לרשתות החברתיות. כל זה לא עזר.

במערכת הביטחונית מודים כי בעיית הכשירות תלך ותחריף. על אנשי המחאה אומרים: "הם החליטו שהם מצילים את המדינה באמצעות הריסתה". ויש מהמורה כבירה בדרך: פסיקות בג"ץ למול חוקי היסוד נבצרות וסבירות, ומנגד - התנהלות הממשלה.

צילום: אורן בן חקון

אפשר גם בלי המתגייסים על תנאי

בארגז הכלים של נתניהו ושר הביטחון כמה צעדים משמעותיים, כאשר אחד מהם, שאולי יהיה הכואב והאפקטיבי ביותר הוא לכנס את מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ויתר נושאי המשרה ולהודיע על קיצוץ תקנים בחיל האוויר נוכח הודעות עשרות/מאות על אי־התייצבותם למשימה.

את התקנים המיותרים בחיל האוויר ניתן להקצות במקומות חסרים אחרים בצבא. מול האיום הזה, בחיל האוויר ודאי יעשו הכל ועוד קצת כדי למלא את התקנים החסרים.

הפעולות האפשריות הללו אמנם לא ישכנעו את קנאי המחאה שאינם מוכנים לפשרות, אך הם ודאי ידברו אל ליבם של מי שנמצאים בקבוצת הסרבנים - אך אינם אדוקים נגד הממשלה המכהנת. ודאי אם מי שיאחזו במושכות סופסוף יהיו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר, שלא רק יתריעו כלפי הממשלה אלא יפעילו את הכלים שלהם כדי לבלום את השפעת המוחים מבפנים על הצבא.

כעת נתניהו לא יכול עוד לשבת על הגדר. הוא לא יכול לבלום את הקולות המודאגים בצבא, גם אם הם רק חלק מהכנות פנימיות לוועדת חקירה שתוקם בבוא היום לעניין הפגיעה בכשירות. הוא חייב להכין את צה"ל להסלמה אפשרית בגבול הצפוני.

הרבה אפשרויות גרועות

במקום להמשיך להיות מובל, נתניהו צריך לאחוז במושכות הקואליציה שלו ולייצר את סדר היום לכנס החורף הממשמש ובא. הדבר הראשון שהוא יצטרך לעשות לקראת חזרת הכנסת לספסליה הוא לבחור את המלחמות שלו - המשך חקיקה משפטית או חוק הגיוס. ניהול שתי החזיתות יחד, כאשר חלק ניכר מהזמן הוא מתכנן בכלל לבלות בחיק הקהילה הבינלאומית, הוא בלתי אפשרי.

אומרים בסביבת ראש הממשלה כי הוא מהרהר בימים אלו במתווה אלן דרשוביץ - לעצור את החקיקה לשנה ולייצר הסכמות לקראת חוקה. זו אופציה אחת ליציאה מהפלונטר שלפתחו. אגב, אם יריב לוין רוצה לחזור להיות יד ימינו של נתניהו, עדיף שהוא יהיה זה שיעשה זאת מתוקף תפקידו כשר משפטים, אם לאו - ימשיך לדחוק את נתניהו להתמודד עם הכאוס שיצר.

ממשלת חירום לאומית

אפשרות אחרת, שגם עלתה אצל חברים בקואליציה, היא זו שהופכת משבר להזדמנות טקטית: קריאה לממשלת חירום לאומית, חקיקה בהסכמה רחבה ובלימה מיידית של הפגיעה בצה"ל ובביטחון ישראל. לנוכח משבר האמון הבלתי נתפס כמעט בפוליטיקה הישראלית התרחיש הזה לא זוכה לניקוד גבוה בתרחישים שניתנים למימוש. מציאות ביטחונית מורכבת עשויה לשנות את התמונה.

למעשה, נתניהו הולך ונלחץ אל בחירה בחוק הגיוס כחזית הבאה שאותה ינהל. שותפיו החרדים האדוקים ביהדות התורה כאילו לא רואים את הקרע בעם ואת הקרע שקורעים אנשי המחאה בצבא העם, אך החזית הזו ברורה לכל אנשי הקואליציה, וגם לאנשי ש"ס: אם חוק הגיוס יקודם במתכונת שעליה לוחץ גולדקנופף, ממשלת ישראל עשויה להתמודד מול פגיעה גם במחזורי הגיוס הבאים. נתניהו, כמו גם דרעי ואנשיו, ניסו בשיחות שונות להבהיר לגפני ולגולדקנופף שיש להתגמש. להעביר חוק במתכונת שקידם שר הביטחון לשעבר גנץ לפני הבלאגן.

יכול להיות שנתניהו היה רוצה לעצור את הזמן מלכת. לא להגיע ל־16.10, מועד פתיחת כנס החורף, ולהתמודד שוב עם מבול הצעות חוק, נאומים במליאה ושותפים לוחצים. ניהול האתגרים כבר היום על ידי נתניהו ימנע ממנו גם מבוכה בינלאומית בסוגיות שעל הפרק. הוא לא יוכל להמריא לבית הלבן כאשר כאן בבית שותפיו מקדמים חוק פטור מגיוס או כאשר מחאות הרפורמה משודרות בלוויין.

המסע המדיני של נתניהו אל שלל יעדים באותם חודשים יאלץ אותו לנקות שולחן מבעוד מועד בבית. רק כך יהיה פנוי לנהל גם את ההזדמנויות שבאופק: נורמליזציה עם סעודיה (שעשויה להביא אתגרים נוספים לפתחה של הקואליציה), כניסה לתוכנית הפטור מוויזה בארה"ב, והחשוב מכל: הרחקת הסכם אמריקני עם איראן.