כסוחרים מיומנים בבזאר המזרח תיכוני, נתניהו ובן סלאמן מחליפים מסרים. היום (רביעי), מצוטט יורש העצר הסעודי, בוול סטריט ז'ונרל, כמי שאומר שאינו ממהר להסכם עם ישראל, "במיוחד עם הממשלה הנוכחית שמתנגדת למדינה פלסטינית".
הייתה זו כנראה תשובה של מב"ס לדבריו הפומביים של נתניהו שלשום לחברי קונגרס אמריקניים, לפיהם, "בשלום סעודי-ישראלי יש אלמנט של תשתית פיזית שכבר קיים, אבל הפוליטיקה חוסמת אותו". יתכן שבן סלמאן הגיב גם לדברי גורם מדיני ישראלי שצוטטו ב"ישראל היום", אשר הסביר כי "נתניהו לא ישנה את עמדתו העקרונית וההיסטורית בסוגיה הפלשתינית עבור הסדר עם סעודיה. גם כך ישראל וסעודיה מקיימות קשרים ענפים מתחת לשולחן". הווה אומר, ישראל מנסה להוריד מחירים, הסעודים להעלות אותם.
לא רק הסעודים מעלים ציפיות. לפני חודש ביקר בארץ בחשאי, תיאו צ'י הין, שר בכיר בממשלת סינגפור, שנפגש בין היתר עם הנשיא הרצוג ועם ראש הממשלה. סינגפור ממוקמת רחוק מאוד משכונתנו הבוערת, ובכל זאת השיחה בין השניים התגלגלה לאפשרות של שלום בין ירושלים וריאד. למרבה ההפתעה, האורח הסביר כי פריצת דרך שכזו תשפיע אפילו על מצבה הגיאו פוליטי של ארצו הקטנה.
מדוע? כי יריבותיה ההיסטוריות, הגדולות והמוסלמיות, לא אוהבות את יחסיה המסועפים עם ישראל (לכן אגב, נראות הקשרים האלה נמוכה). ואולם, אם סעודיה, המדינה הסונית המובילה, שהעיר מדינה, מכה ואבן הקבעא נמצאות בתחומה, תתפייס עם ישראל, או אז כלל העולם המוסלמי-סוני, יראה באור אחר את המדינה היהודית. למלזים ולאינדונזים, תהיה סיבה אחת פחות לכעוס על סינגפור הזעירה והמשגשגת. עד כדי כך, ההישג יהיה דרמטי.
אז שלום כולם רוצים, אבל ככל שגדלות הציפיות, כך גוברים הקשיים והסיבוכים. גם הקשקשת האינסופית לא מועילה. נורמליזציה נקודתית בין סעודיה וישראל היא דבר אחד. הסכם היסטורי בעל השלכות אזוריות ועולמיות, שיצריך אור ירוק של כלל העולם המוסלמי, מרמאללה ורבת עמון, ועד ג'קרטה וקוואלה למפור - זה כבר עניין מסובך הרבה יותר.
ועוד לא דיברנו על מרכיבי ההסכם, ועל הקשיים הפוליטיים בתוך שלוש המדינות הרלוונטיות - ארה"ב, סעודיה וישראל. נניח שאפשר יהיה למצוא פתרון לדרישה הסעודית, לגרעין אזרחי. שר החוץ אלי כהן, הציע אתמול במאמר בָּעיתון האמריקני, שארה"ב תיתן לסעודיה ערבויות גרעיניות, כפי שנתנה לקוריאה הדרומית. האם להסדר כזה יימצא רוב בסנאט? לא בטוח ומיד נסביר מדוע.
ומה לגבי הזירה הפלסטינית? הרי אפשרות להסדר עם הפלסטינים סבירה פחות מהגעת חייזרים לכדור הארץ. אפילו אם נתניהו היה רוצה לוותר להם (והוא לא), אין לו עם מי לעשות עסקה. בנוסף, כל ויתור על שטחי ארץ ישראל, ימוטט מיד את ממשלתו הימנית. נתניהו רוצה שלום, אבל לא להתאבד פוליטית. גם זה מכשול.
מוחמד בן סלמן צריך מצידו להעביר את ההסכם בממלכה השמרנית, ואין זה דבר של מה בכך. סעודיה אמנם עוברת תהליכי היפתחות לעולם, אבל היא רחוקה מאוד מהסובלנות והקבלה שמאפיינת את בחריין ואיחוד האמירויות. מב"ס נוקט צעדים מרשימים לשיכוך השנאה לישראל, ובין היתר הוציא תכנים אנטישמיים מספרי הלימוד, אפשר לספורטאים סעודים להתמודד מול ישראלים, הציב אימאם אוהד יהודים באבן הקבעא, וכמובן אישר טיסות ישראליות מעל שמי ארצו. אבל, 75 שנות שנאה לא נמחקות ביום אחד. לא בטוח שהעם או בכיריו בשלים למהפך שכזה, וגם עבורו, שרידות פוליטית היא הערך העליון.
מה שמביא אותנו לנשיא ביידן. כל הסכם עם סעודיה יחייב אישור של שני שלישים מהסנאט. כלומר הכרחי שמסה משמעותית של סנטורים רפובליקנים יצביעו בעד הסכם שהוא מתנה פוליטית היסטורית לביידן - דקה לפני הבחירות לנשיאות. מכל הקשיים והסיבוכים שמטרידים את נתניהו בנוגע להסכם עם סעודיה, משוכת הסנאט, נראית בעיניו כגבוהה ביותר. גם לכך, וגם לסחר במטבע הפלסטיני, כיוון כאשר אמר שהפוליטיקה חוסמת את ההסדר עם סעודיה.
מעבר לכל אלה, כדי לחולל תפנית היסטורית, נדרשים כוח הכרעה ותעוזה. אלה לא קווי המתאר של ביידן הקשיש, ששמרנות וזהירות מאפיינים את כהונתו. כך שרצון משולש בהסכם יש, אבל לא בטוח שהוא מספיק כדי לשנות את כיוון ההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו