חישוב מסלול מחדש: לביידן אין בעיה עם ממשלת נתניהו אלא עם הציבור הישראלי
במאמר שכתב תום פרידמן ל"ניו יורק טיימס" מדבר הפרשן על כך שהממשל האמריקני לא תוקף מהלכים אלא מתנגד לממשלת ישראל עצמה ובכך, לרצון הבוחרים הישראליים • המאמר ב"ניו-יורק טיימס" נכתב לעיניים אמריקניות, מתוך ידיעה ברורה שגם בישראל יתייחסו אליו
Your browser doesn’t support HTML5 audio
בטורו בניו יורק טיימס, כתב הפרשן האמריקני הבכיר תומס פרידמן שלאור המצב בישראל,הערכה מחודשת של יחסי ארה"ב ישראלהיא בלתי נמנעת.
אני משערת שהעובדה שהמנגינה שלוותה אמירה זו מוכרת לאוזניים ישראלית הצליחה למתן את הלחץ שהיה יכול להיווצר ממנה. הרי אין זו הפעם הראשונה שארה"ב תוהה בסוגיה "יחסנו – לאן".
הנשיא פורד עשה את זה מול ממשלת רבין הראשונה, רייגן מול בגין, בוש האב מול שמיר וממשל בוש הבן עשה זאת מול ממשלות ברק ושרון. אנחנו מכירים את זה. בכל פעם שמזיזים קרוואן על איזה גבעה, הממשלה הדמוקרטי בארה"ב חוטף טנטרום, נשכב על הרצפה, צורח ובועט. רק שנדמה שהפעם זה שונה. ללחן המוכר נוסף קול צורם.
באמריקה מתנגדים לתוצאות הבחירות
הפעם הממשל האמריקני לא תוקף מהלך של ממשלת ישראל אלא מתנגד לממשלת ישראל עצמה, כלומר לתוצאות הבחירות הדמוקרטיות - כלומר לבוחר הישראלי.
כשביידן אומר: "ממשלת נתניהו קיצונית והקבינט המדיני-ביטחוני הוא הקיצוני ביותר שאני זוכר", הוא אומר בדיוק את זה, בלי לגמגם ובלי להתבייש שבדבריו הוא בעצם רומס את הדמוקרטיה הישראלית ואת רצון הבוחר.
כשהנשיא האמריקני מסביר בראיון ל-CNN מוקדם יותר השבוע מדוע הוא מזמין את הרצוג ולא את נתניהו ואומר שהאחרון צריך: "קודם כל לפתור את הבעיות שלו בקואליציה", הוא בעצם אומר שהבעיה היא עצם החברים המרכיבים את הקואליציה ולא המתחים בתוכה.
לא מדובר במשהו שממשלת ישראל עשתה, אלא בעצם הרכבה. הרי הנשיא האמריקני מכיר את הממשל בישראל ויודע שתמיד היו מתחים. מבחינת ביידן הבעיה היא לא נתניהו, כי נתניהו לא היה נבחר אלמלא היינו בוחרים בו. צריך להחליף את העם ואם לא - אז לקיים הערכה מחדש של היחסים עמו.
"לא עוד כוכב בדגל ארה"ב"
שעות ספורות לאחר הראיון של ביידן ל-CNN, אמר השר בן גביר ("הוא בעיה, לא פיתרון" ביידן שם, שם) ש"ישראל כבר לא עוד כוכב בדגל האמריקני". פרידמן מצטט במאמרו גם את דבריו אלו של השר לביטחון הלאומי הישראלי כדרך להסביר מדוע יש לחשב מסלול מחדש. כלומר, בעיניו, עצמאות ישראל היא בגדר חציית קו אדום.
המאמר של פרידמן נכתב בעיקר לעיניים אמריקניות, אבל מתוך ידיעה ברורה שגם בישראל יקראו ויתייחסו אליו. האיום הלא מרומז בכלל המופיע בו, מציב את הבוחר הישראלי במצב מוזר: מחד, הוא לא רוצה ואולי אפילו לא יכול לוותר על הסיוע הביטחוני, ויהיה לו מאוד לא נוח לוותר על הוטו האמריקני באו"ם ובהאג.
מאידך, הוא לא כל כך מבין מה הוא אמור לעשות עכשיו: האם פרידמן / ביידן מצפים שבבחירות הבאות נצא אל הקלפי עם דף הוראות מפורש עם לוגו של מחלקת המדינה האמריקנית המבהיר במי לבחור ובעיקר במי לא, בכדי לא לערער את הברית בינינו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוקרני אלדד
עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.