שלושה סעיפים כללה הודעת הגינוי הארוכה והמיוחדת, שהוציאה מחלקת המדינה של ארה"ב נגד ישראל. בלילה שבין ראשון לשני כתב דובר המחלקה מת'יו מילר לכל העולם ביקורת מפורטת על כך שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ערך סיור בהר הבית. הוא גם קבל על כך שישראל פגעה ברעיון שתי המדינות, כשביטלה את חוק ההתנתקות בצפון השומרון. מילר, שכמובן דיבר ברשות ובסמכות, האשים את ישראל בהפרת הבטחות.
נתחיל מהסוף. אם אישור "חוק חומש" אכן מנוגד להבטחה מפורשת שנתן נתניהו לממשל ביידן, הרי יש כאן בעייתיות. עמידה במילה, ממש כמו יחסים בין בני אדם, היא נורמה בסיסית בקשרי מדינות.
אלא שהמחויבות לשמור על אמינות לא יכולה להיות חד־צדדית. היא צריכה לחול על ארה"ב של ביידן ממש כמו על נתניהו ועל ממשלתו השישית. ואולם, כמעט שישה חודשים מכינון הממשלה ברור שאמריקה אינה עושה זאת.
ראשית, להיכן נעלם חופש הדת, שהוא מושכל יסוד בעולמנו, כולל במדינות בלתי דמוקרטיות, ובוודאי בארה"ב? בשם איזה עיקרון או ערך ביידן או בלינקן שוללים משר בממשלת ישראל את הזכות לבקר במקום הקדוש ביותר לעם ישראל בארץ ישראל? אדרבה, מממשל שמאדיר את זכויות האדם מצופה לטעון כי לא רק שבן גביר וכל יהודי זכאים לעלות להר הבית, אלא שגם הזכות לקיים בו את מצוות הדת שמורה לו. זהו חופש דת. ככה שומרים על עקרונות.
שנית, חומש. אריאל שרון אכן נענה לדרישות ממשל בוש לסגת מצפון השומרון ב־2005. אך לאן נעלמה ההבטחה הנגדית של בוש "להכיר בשינויים שנעשו בשטח"? האם ממשל ביידן עומד מאחוריה ומכיר בריכוזי האוכלוסייה הישראלית ביהודה ושומרון, או שרק ישראל צריכה לשמר הבטחות עתיקות שהיא מתחרטת עליהן?
כי חשוב יותר, ארה"ב צריכה להכיר בכך שישראל הפיקה לקחים מנזקי ההתנתקות. החזרה לחומש לא באה מהאוויר, אלא מאמונה עמוקה שלעם היהודי יש זכויות בכל ארץ ישראל, ושמימוש הזכויות האלה מחזק את הביטחון, מחליש את הטרור ומונע תרחישי עתיד מבעיתים כמו ירי טילים מצפון השומרון אל כל רחבי ישראל.
ההתנתקות, שבה נזכרו פתאום האמריקנים, יצרה את חמאסטן בעזה. את האבן הזו כבר אי אפשר להוציא מהבאר. האם לא מתבקש שנתקן את הטעות בצפון השומרון?! ואדרבה, מארה"ב, "שמחויבותה לביטחון ישראל מוצקה כסלע", כפי שאמר רק אתמול בכנס הרצליה השגריר האמריקני טום ניידס, מצופה לתמוך בצעד כזה.
ככה שומרים על אמינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו