לא טרור, פלילי: שחרור חבר הפרלמנט הירדני יביא לנו נקודות

ההחלטה לשחרר את חבר הפרלמנט הירדני שהבריח אמצעי לחימה לישראל התקבלה לאחר שהתברר מעל לכל ספק שסיפורו הוא לא סיפור של טרור, אלא סיפור של פלילים שנובע מבצע כסף.

עימאד אל־עדוואן נחקר לעומק בשב"כ מאז נעצר בגשר אלנבי כשבכליו 12 רובים ו־194 אקדחים. חקירתו הוצלבה בזמן אמת מול גורמי הביטחון בירדן, כאשר ראש השב"כ רונן בר עומד בקשר ישיר עם מקבילו בעמאן. הפרטים שהגיעו מהבירה הירדנית לא הותירו מקום לספק כי גרסתו אמינה, וכי מדובר בפליליסט ולא בטרוריסט.

אל־עדוואן הגיע להברחות לא מאידיאולוגיה, אלא ממצוקה כלכלית. הוא נקלע לחובות כבדים וחיפש דרך לצאת מהם. הוא חבר לגורמים פליליים בירדן, ששכנעו אותו להישען על חסינותו הדיפלומטית על מנת להבריח טובין שונים לתוך ישראל. מאז החל להבריח, בפברואר 2022, הוא ביצע 12 סבבים של הברחות - מיונים וסיגריות אלקטרוניות ועד זהב ובאחרונה גם אמל"ח.

חקירותיו של אל־עדוואן הובילו למעצר של שישה ירדנים, שסיפקו לו את הסחורות וסייעו לו בהברחות. הירדנים ביצעו את המעצרים לא רק כדי להראות לצד הישראלי שהם רציניים במטרה להביא לשחרורו של חבר הפרלמנט, אלא משום שההברחות והפעילות הפלילית מטרידות גם אותם - כמדינה ריבונית, ובעיקר כמדינה שסובלת בעצמה מאיומי טרור ומחתרנות שעלולה לאיים על המשטר.

מרגע שהתברר כי לא מדובר בהברחות למטרות טרור, ועל רקע הפעילות המקבילה של הירדנים, הוחלט להיענות לבקשות מעמאן להעביר את אל־עדוואן לידיהם. זאת, לאחר שהתחייבו לשני מהלכים מיידיים נוספים: הראשון - לשלול את חסינותו הפרלמנטרית (מהלך שבוצע כבר אתמול, שעה קלה לאחר שהוסגר מישראל), והשני - להעמידו לדין בשורה של עבירות פליליות חמורות שעתידות מן הסתם לזכות אותו במאסר ממושך בכלא הירדני, חוויה מפוקפקת פי כמה מאשר המאסר שהיה צפוי לו בישראל.

אבל להחלטה הזאת היה רכיב חשוב נוסף - היחסים הרגישים עם ירדן. לממלכה ההאשמית וליחסים עימה חשיבות עצומה לישראל במישור הביטחוני והמדיני. היחסים הגלויים בין המדינות אמנם קרים, אבל היחסים החשאיים אינטימיים וקרובים מתמיד. ירדן היא שותפה אמיצה למלחמה בטרור ולשורת פעולות שמסייעות באופן ישיר ועקיף לביטחון ישראל ולשמירה על ביטחון ישראלים. ירדן היא גם הבלם השפוי האחרון מפני השתלטות של חמאס וגורמים נוספים על הר הבית, ומפני דומיננטיות־יתר של ציר האחים המוסלמים שמובילה קטאר.

מכל הסיבות האלה ההחלטה לשחרר את אל־עדוואן הייתה נכונה. מול היתרון המינורי שבהשארתו - התעקשות על קיום החוק מול כל עבריין - צברה ישראל נקודות זכות רבות בצמרת הירדנית, ואפילו בדעת הקהל ובעיתונות בעמאן. אלה אינם עניינים של מה בכך, בעידן שבו ישראל משוועת לתמיכה וללגיטימציה בעולם בכלל ובאזור בפרט.

מצער לגלות שכתמיד ישנם שרים בממשלה - ובראשם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר - שאינם מבינים את האל"ף־בי"ת האלמנטרי הזה של ניהול מדינה ומאזן הנזק־תועלת של יחסי חוץ. המחשבה שלהם שהתעקשות דווקנית תשרת את ההרתעה היא ילדותית ואינה נתמכת בשום מידע או ניסיון מצטבר, ודווקא הימצאותם ליד שולחן מקבלי ההחלטות היא הסכנה האמיתית לביטחון.