המתיחות בין נתניהו לבן גביר: גם איומים ריקים עלולים בסוף להתגשם

ההתכתשות הפומבית בין ראש הממשלה לבין השר לביטחון לאומי שלו, ברקע המתיחות הביטחונית, אתגרה את התפיסה הרווחת כי השניים מאיימים למעשה באקדח ריק.

נתניהו יודע שאין לו ממשלה ללא בן גביר. בשונה מבעבר, כשהיה לנתניהו מרחב תמרון עם מפלגות באופוזיציה ובמרכז־שמאל - כעת, גם אם הוא רוצה, אין לנתניהו תחליף לאצבעות של עוצמה יהודית. גם אפשרות של ממשלת מיעוט ברוב של 58-56 לא תשרוד לאורך זמן.

אך למרות עובדות ברורות אלה, החרמת ההצבעות במליאה על ידי בן גביר היתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת נתניהו. ראש הממשלה לא רוצה לפרק את הממשלה, אך הודעת הליכוד - שבה הודגש כי אם לבן גביר לא נאה, הדלת פתוחה - נועדה למעשה לפרק את השר לביטחון לאומי מנשקו.

זו לא הפעם הראשונה שבה יו"ר עוצמה יהודית נוקט את שיטת האיומים, ונראה כי נתניהו החליט לסמן קו אדום סביב ההתנהלות הזו. בליכוד מבינים כי כפי שהם כבולים לבן גביר, כך הוא כבול אליהם. הדפיקה על השולחן מצד נתניהו מלמדת כי הוא סבור שהקלפים של בן גביר אינם חזקים יותר משלו, לאור העובדה כי הוא לא מעוניין בבחירות, כך שניתן לעשות דה־לגיטימציה לאיומים שהוא מייצר נגד הממשלה בניסיון לגדוע אותם בהקדם. מנגד, גם בן גביר נשען על הנחת המוצא שנתניהו לא רוצה בחירות, וללא אצבעותיו בכנסת אין לו ממשלה - כך שהשאלה היא מי ימצמץ ראשון.

ה"בייס" של בן גביר

יו"ר עוצמה יהודית לא רוצה לפרק את הממשלה, אך בסביבתו מסבירים כי תושבי הדרום וסוגיות הביטחון הם חלק מרכזי ב"בייס" של בוחריו, והוא לא מתכוון להרפות מהנושא הזה. בשונה מוויכוח סביב תקציבים למשטרה, העימות בין השניים גילם סוגיה שתמיד הכעיסה את נתניהו: שר שמנסה לאגף אותו מימין בנושאי ביטחון. כמי שמטפח תדמית של "מר ביטחון", ראש הממשלה לא אהב בעבר שבנט ניסה לאגף אותו מימין בנושאים האלה כאשר היה שר בממשלתו, והוא לא אוהב זאת גם כיום עם בן גביר.

לאחר העימות והחרמת המליאה, בקואליציה הלינו כי השר לביטחון לאומי עדיין לא הבין שנגמר קמפיין הבחירות וצריך לייצב את הספינה כדי שכלל השותפים יצליחו להביא הישגים לטובת הציבור. האסטרטג של בן גביר, נבו כהן, נשמע אומר לאנשים: "פוליטיקאי טוב תמיד נמצא בקמפיין", אמירה שמעידה אולי על הכעס של בכירים בקואליציה על בן גביר (תגובת כהן: "קמפיין טוב זה עשייה ועוד עשייה במשרד לביטחון לאומי").

הטענה בקואליציה היא שבן גביר פועל עם שתי עיניים לטובת הקמפיין הבא. בניגוד לבן גביר, שמקפיד להיות הסמן הכי ימני, סמוטריץ' דוגל בבידול מעוצמה יהודית ונוקט קו של "המבוגר האחראי", במחשבה שהציבור מעריך זאת יותר. הוא קורא שלא לתקוף ולאיים על הממשלה, למרות הביקורת.

אין ספק שהמשבר הנוכחי ייפתר בהקדם, והממשלה לא תיפול. אך גם בהיעדר אלטרנטיבה לבן גביר ולנתניהו, איומים ועימותים עלולים להתגלגל למעשים שהם בניגוד לרציונל בתוך דינמיקה בעייתית שנוצרה. גם אקדח ריק שמונח במערכה הראשונה, עלול לירות בסוף בשלישית. המשך יבוא.

דילמת חוק הגיוס

חוק הגיוס, שסומן כמוקש המרכזי של הקואליציה, צפוי להידחק יחד עם הדיאטות ל"אחרי החגים". המשוכה שנותרה היא האדמו"רים של אגודת ישראל שטרם דנו בסוגיה. עמדתם היא שלא צריך לדחות, אך בקואליציה מעריכים כי בתמורה למימון ההסכמים הקואליציוניים בנושא החינוך, הם יתרככו.

האצבע המאשימה של חברי הכנסת באגודת ישראל היא כלפי נתניהו שלא מכבד הסכמים, אך באורח פלא רעיון הדחייה התגבש לאחר שיח פנים־חרדי בתוך דגל התורה וש"ס. דרעי פועל בשנית כדי למסמס את המחאה, ולאחר שהוריד את "חוק דרעי" כדי לחזור להיות שר, היה ממובילי דחיית חוק הגיוס.

בדגל התורה הדחייה היא סוג של תוכנית עבודה. החרדים מספרים כי הרב שטיינמן ז"ל היה אומר: "נחוקק ובג"ץ יפסול, נחוקק ובג"ץ יפסול, וככה יעבור הזמן". בינתיים הציבור החרדי לא מתגייס. אם האדמו"רים יחליטו להתעקש ולסרב לדחיית חוק הגיוס, הקואליציה תמצא את עצמה מדליקה שוב את המחאה, אף שהרפורמה המשפטית עדיין עמוק בהקפאה.