הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים: מאה ימים לממשלת נתניהו

ממשלת נתניהו השישית מגיעה ליום ה־100 לכינונה חבוטה מגלי ההדף של מחאות הרפורמה המשפטית, איומי הסרבנות בצבא ומשיכת החבל של חבריה בקואליציה ביוזמות חקיקה שהצליחו לאחד את תומכי הממשלה ומתנגדיה בחוסר הנחיצות שלהן.

למעשה, הממשלה זכתה לשלושה ימי עבודה נטו לפני שהשר לוין הכריז על הרפורמה המשפטית, ומאז סדר היום הוכפף כמעט כליל לאירועי המחאה של מתנגדיה. המציאות הביטחונית המתוחה, שנותנת אותותיה בעוטף עזה, בגזרה הצפונית ובתוככי ישראל , ומקורותיה בהר הבית, דורשת ראש ממשלה ושרים שמסוגלים להניח בצד את המחלוקות לטובת הבטחת הביטחון לאזרחים.

הרפורמה המשפטית 

אחרי שנתניהו החליט להשהות את החקיקה עד למיצוי ההידברות בבית הנשיא, קשה לכלול את הרפורמה המשפטית בסך הישגי הממשלה, שכן אף אחד מהחוקים לא אושר עדיין בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. הדיונים בכנסת והעיסוק היומיומי בתוכן דווקא יצרו אפקט חיובי אחד מצד הימין תומך הממשלה - רוב בציבור שמוכן לומר כי יש צורך ברפורמה במערכת המשפט ובפרטיה יש לדון. כעת, בישראל של 2023 למודת המחאות, חלקים רבים בעם מסכימים כי יש עדיפות לטיפול באיזון בין הרשויות.

בעוד מצביעי הממשלה המכהנת עוד מצפים לראות מימוש ולו חלקי של חוקי הרפורמה המשפטית, חלק לא מבוטל אחר חרד מכל התקדמות שאיננה בהסכמה רחבה. אם השיחות בבית הנשיא לא יבשילו, הדרישות להתקדם עלולות להוביל לא רק להתחדשות המחאה, כי אם גם לקרע פנימי בתוך הקואליציה, שחלקים בה כבר טוענים כי המחיר ששולם היה כבד מדי. כמו כן אסור לשכוח שהרפורמה הוציאה מאות אלפי אזרחים לרחוב, כחלק ממחאה שקשה לזכור דומה לה בהיקפיה ובהשפעותיה.

החזית המדינית 

נתניהו הגדיר בנאום השבעת הממשלה שלוש משימות מרכזיות, וביניהן שתי מטרות מדיניות: לסכל את מאמצי איראן להפוך גרעינית ולהמשיך להרחיב את מעגל השלום. בשתיהן, ובזירה המדינית בכלל, נתניהו נוחל לא מעט אכזבות. בבית הלבן לא ממהרים להזמין אותו לביקור, ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן אף שחרר בסוף החודש הקודם התבטאות חריגה שבה הבהיר כי אין הזמנה על הפרק, תוך נזיפה על קידום הרפורמה המשפטית. נתניהו צריך את האמריקנים כדי לבלום את האיראנים מהתקדמות לפצצה, או לפחות לגיבוי ביום תקיפה, אולם מאז הרכבת הממשלה מי שעוסקים בכך הם אנשיו - יו"ר המל"ל צחי הנגבי ושר החוץ אלי כהן - ואילו הוא פועל בחזיתות אחרות מכורח המציאות.

נתניהו פקד בחודש החולף את בירות אירופה כדי לייצר גיבוי נוסף לישראל במטרה להגדיל את הלחץ על האיראנים ולבלום את התקדמותם לפצצה. בכל הביקורים האלה העיבו הפגנות מתנגדי הרפורמה המשפטית, וקנצלר גרמניה אף הגדיל לעשות כשנזף בנתניהו על קידומה קבל מצלמות וכתבים.

התכנון של נתניהו להרחיב את מעגל השלום נתקל בעיכובים צפויים ומפתיעים גם יחד. בצד הצפוי - הרכב הממשלה שלו שגורם לצינון המגעים מהצד הערבי. כך, בין היתר, נעלמה הזמנת נתניהו לאיחוד האמירויות, רגע אחרי שהשר בן גביר עלה להר הבית בשבוע הראשון לכינון הממשלה. בצד המפתיע - ציר רוסיה־איראן־סין נכנס לפעולה גם באזורנו ומייצר בריתות חדשות שמשפיעות גם על ישראל. בין היתר, ברית עם סעודיה שהיתה אמורה להיות המדינה הבאה שתצטרף להסכמי אברהם, אך התרחקה לפתע מהיעד עקב המתיחות עם ארה"ב.

במשרד החוץ עובדים בימים אלו על פסגת המשך לפסגת הנגב שתיערך במרוקו אחרי חודש הרמדאן. בהינתן שלא יהיו התפתחויות ביטחוניות מעכבות זו יכולה להיות התקדמות משמעותית עבור ישראל אל מול מדינות ערב וצעד המשך לאירוע החדשני שיזם שר החוץ לפיד בממשלה הקודמת. במקביל פועל משרד החוץ גם כדי למסד יחסים עם ארבע מדינות נוספות: ניז'ר, מאוריטניה, אינדונזיה וסומליה, כפי שדיווחנו לראשונה ב"ישראל היום". בנוסף יכולה הממשלה לציין את הפשרת היחסים עם פולין והחזרת השגריר הפולני לישראל אחרי שלוש שנים של משבר דיפלומטי. באשר לשתי המדינות השכנות לנו, ירדן ומצרים, אפשר לומר שעם הראשונה מתוחזק קשר משברי ואילו עם השנייה קשר יציב עם אינטרסים ביטחוניים שמשפיעים על חמימות היחסים.

בחזית האיראנית קשה להצביע על הישג בדמות הרחקת איראן מפצצה, כאשר כל האינדיקציות מצביעות על כך שהיא קרובה לאחת כזו (או יותר) יותר מאי־פעם.

ההסלמה הביטחונית 

תושבי שדרות ועוטף עזה, שתרגלו במהלך החג ועוד קודם לכן את הריצה למקלטים עם ילדים מבוהלים על הידיים, מצפים כי ממשלת הימין תבטיח תחילה את ביטחונם. בהמשך לאחת מהבטחות הבחירות המשמעותיות ביותר של הליכוד ומפלגות הימין - משילות והרתעה - נדרשת יציבות קואליציונית לביצועה, ובעיקר שר ביטחון שאינו מכהן "על תנאי". אמנם גלנט הוכיח שהוא לא חושש מהשלכות פוליטיות כשנשא את נאום האזהרות שלו בעוד ראש הממשלה נמצא בחו"ל ומאחורי גבו, אך לא ניתן לנהל מתיחות ביטחונית בצל חוסר אמון בין שתי הדמויות הקריטיות ביותר במערכה.

גם העובדה שנתניהו ממעט לכנס את הקבינט הביטחוני, בגלל החשש מהדלפות, במשך כמעט חודשיים מאז הפיגוע בנווה יעקב בירושלים - לא מלמדת טובות על הרכב הקבינט שבידיו נתונות ההכרעות (הרשמיות לפחות) בנושאי הביטחון. הפיגועים ביו"ש, כמו גם בתוככי ישראל בחודשים האחרונים, הובילו לכינוס פורומים מצומצמים יותר שבהם נערכו ההתייעצויות בראשות רה"מ, עד לירי מלבנון שלא הותיר עוד ברירה. האתגרים הביטחוניים הניצבים לפתחה של הממשלה - כך מתריעים גורמי ביטחון - הם מהחמורים ביותר שידעה ישראל במשך עשרות שנים.

העובדה כי האויבים מסביב מעריכים את המוכנות הישראלית בהערכת חסר עקב המחלוקות הפנימיות מוסיפה גם היא לתחושת הסכנה הגוברת. נתניהו, שזכה לאורך השנים לשבחים בשל ניהול מדיניות ביטחונית מאופקת, נדרש לנווט בין שרים שדורשים מדיניות תקיפה יותר לבין הרצון שלו למנוע עימות והסלמה כוללת, יחד עם הסכנה מכיוונה של איראן. אלא שהפעם, כמו שאמר נתניהו בעצמו באשר להתנהלות מול הרפורמה המשפטית, יש רק בחירה בין חלופות רעות: המשך ההכלה על חשבון תחושת הביטחון המתפוגגת או תגובות בעצימות גבוהה וסיכון בהסלמה.

האתגר החברתי־כלכלי 

אמנם טרם הונחו מסילות הברזל לרכבת הבזק שתחבר את אילת לקריית שמונה ולהפך, אך צעדים נכונים בתחום החברתי־כלכלי כבר יצאו לדרך. נתחיל באירוע לא מובן מאליו, אם ניזכר לרגע בממשלת נתניהו הקודמת, והוא העברת התקציב בקריאה ראשונה בממשלה במועדו. 484 מיליארד שקלים ל־2023 ו־513 מיליארד לשנה הבאה. אחרי פסח צפויה הכנסת להכין את החוק יחד עם חוק ההסדרים לקריאה שנייה ושלישית, ואם אכן התקציב יעבור כמתוכנן יהיה זה מסר של יציבות חיוני לאור טלטלות החודשים האחרונים בישראל בפרט ובעולם בכלל, שישפיע באופן חיובי על הכלכלה.

שתי הבטחות בחירות ששר האוצר סמוטריץ' נאלץ לבצע במהירות בשל דרישת החרדים הן ביטול המסים על הכלים החד־פעמיים ועל השתייה המתוקה. עוד מהלך שנזקף לזכותו של סמוטריץ' (בין התבטאות לא דיפלומטית אחת לרעותה) הוא חתימת ההסכם עם ההסתדרות בתוך זמן קצר מכינון הממשלה, שאמור להחזיק מעמד עד 2027. מדובר בשנה כלכלית קשה מאוד להביא בה בשורות לאזרחי ישראל, נוכח העלאות הריבית התכופות ויוקר המחיה. על הממשלה יהיה להדק חגורות גם בעקבות בקשות תקציביות מופרזות של חבריה, ואם לא - האזרח בקצה ישלם את המחיר הפוליטי של התחזוקה השוטפת. נזכיר כי ב־11 בינואר כינסו נתניהו וסמוטריץ' מסיבת עיתונאים שבה הבטיחו להקל על אזרחי ישראל בשלושה נושאים: מחירי החשמל, המים והקפאת מחירי הארנונה. שניים מתוך השלושה מטופלים בימים אלו, את ההבטחה האחרונה ספק אם יש מי שיקיים.

ומה באשר למחירי הדיור? הממשלה הבטיחה תוכנית לאומית לדיור בהסכמים הקואליציוניים, אך נראה ששר השיכון לא ממהר להביא בשורות חדשות בתחום. נתניהו חתום על הבטחות בחירות בתחום הדיור, אך טרם התפנה לעסוק בכך או להקים קבינט דיור/כלכלי שבראשו הוא יעמוד. 

ונקנח בהבטחת הבחירות של נתניהו לחינוך חינם מגיל לידה עד 3. כבר במהלך דיוני התקציב התברר כי את ההבטחה הזו לא ניתן יהיה לממש בתקציב הקרוב במלואה והיא תצא לדרך בפעימות. ככל הנראה, בשלב הראשון רק לבני שנתיים עד שלוש, בהשקעה של מיליארד שקלים בשנה. אולם לא ברור כיצד התוכנית תיושם - האם המדינה תבנה מעונות חדשים בהיקפים נרחבים או רק תממן את שכר הלימוד להורים.

יהודה ושומרון 

באגף הימני של הממשלה יש מי שמתנחם בהוצאת חלק מהבטחות הבחירות מהכוח אל הפועל: כינוס מועצת התכנון ואישור מאות יחידות דיור לבנייה אחרי ההקפאה בממשלת בנט־לפיד, לצד אישור תשעה יישובים חדשים ביהודה ושומרון. גם תוכנית ההסדרה של ההתיישבות הצעירה נכנסה לפעולה תחת השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', שמתקדם עקב בצד אגודל בנושאים האלו תחת עינם הפקוחה של האמריקנים.

הכנסת גם היא הצליחה להעביר את ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון - חוק שהונח בכל הכנסות האחרונות על שולחן הכנסת, אולם נבלם על ידי נתניהו בשל אילוצים מדיניים. הפעם, כשהאגף הימני בממשלה כל כך חזק ומשמעותי, נתניהו נאלץ לאפשר את אישור החוק תוך שינויים בנוסח שלו, מה שלא מנע את הגינויים מצידה של ידידתנו הגדולה. האשראי האמריקני לצעדים של ישראל ביהודה ושומרון ניתן במשורה, תוך שישראל "משלמת" מצידה באותן ישיבות פסגה בירדן ובמצרים יחד עם הרשות הפלשתינית בניסיון לכונן רגיעה ושיתוף פעולה אזורי.