רגע האמת הגיע. הכפפות הוסרו, וממשל ביידן מתקדם במהירות לעימות חזיתי עם ישראל, שעלול להחזיר את מסכת היחסים במנהרת הזמן לתקופות שפל רוויות מתח, כמו "ההערכה מחדש" משלהי 1974 ועד לקיץ 1975, או כמו משבר הבנייה ברמת שלמה, שהעיב על ביקורו בארץ של סגן הנשיא דאז ביידן במארס 2010.
אך בעוד משברים חריפים אלה היו ממוקדים בסוגיה מוגדרת ספציפית, ולא גלשו לכל ממדיה של הברית האמריקנית־ישראלית - הפעם מדובר בצבר שלם של מכלולים שנויים במחלוקת שצפו בו־בזמן אל פני השטח, ושמעמידים בסימן שאלה לא רק את קיומה של הזיקה הערכית בין שתי בעלות הברית, אלא גם את מידת חשיבותה של ישראל כנכס אסטרטגי מרכזי עבור ארה"ב בזירה המזרח־תיכונית.
באופן ספציפי, התבטאויותיהם החריגות בחומרתן של בכירים בממשל - הן על ביטול חוק ההתנתקות (הסותר, לכאורה, את ההסכמה הישראלית בפסגת שארם א־שייח' האחרונה להקפיא אישורי בנייה חדשים בהתנחלויות למשך ארבעה חודשים), הן דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בהקשר לאירועים בחווארה ולאי־היתכנותה של מדינה פלשתינית, וכמובן על הרפורמה הנרחבת במערכת המשפט - מקיפות גם את המכלול המדיני וגם את המכלול הנורמטיבי.
לפיכך, הן טומנות בחובן איום ישיר ומיידי על השותפות רבת־השנים בין וושינגטון לירושלים. הן גם מפחיתות מאוד את הסיכוי שממשל ביידן ישוב למרחב כמתווך בין ישראל לסעודיה, שמוכן לתגמל ולסבסד את ריאד על ידי אספקת נשק מתקדם כתמריץ להצטרפותה המלאה והפומבית להסכמי אברהם. ואם בכך לא די - באה הצעת "חוק המיסיון", שהוגשה על ידי סיעת יהדות התורה (ושראש הממשלה הסתייג ממנה בינתיים), ושלפיה כל שידול להמרת דת יהווה עבירה פלילית - והגדישה עוד יותר את הסאה.
שיקולי פנים או שיקום היחסים
בשעה שהציבור הליברלי (כולל הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית ביהדות ארה"ב) מתנגד בתוקף לרפורמה המשפטית, המסכנת, להערכתו, את יסודות הדמוקרטיה ואת התשתית הנורמטיבית של הברית - קידומו של "חוק המיסיון" עלול לחבל קשות בעוגן התמיכה של הקהילה האוונגליסטית ושל ציבורים רפובליקניים רחבים בישראל. ציבורים אלה העניקו למדינה רשת ביטחון איתנה בשנים האחרונות, שלא לדבר על רבדים נוספים בחברה האמריקנית, שעתידים לצאת חוצץ נגד יוזמה חדשה זו.
לאור כל זאת, ראש הממשלה נתניהו ניצב בפני רגע של הכרעה גורלית: האם להמשיך להעניק עדיפות לשיקולי פנים ולשאיפה לשמר את הקואליציה הקיימת בכל מחיר על פני יעד שיקום היחסים עם ארה"ב - או לבצע תפנית ולהציב בראש סדר היום שלו את הממד המדיני, שבקודקודו מסכת היחסים עם וושינגטון, תוך נכונות לשלם את המחיר הפוליטי הנדרש לכך? ההכרעה בידיו!