ה"אקונומיסט" בכתבת שער: "האם ביבי יפרק את ישראל?"

ה"אקונומיסט", אחד העיתונים החשובים בעולם, יוצא בשער חריף נגד הרפורמה המשפטית בישראל, עם הכותרת "האם ביבי יפרק את ישראל?" 

מאמר המערכת של אחד העיתונים החשובים בעולם מטיח ביקורת חריפה בנתניהו, קובע כי יש לעצור את הרפורמה המשפטית ומציין כי מדינות משוסעות כל כך זקוקות למוסדות חזקים יותר, לא מוחלשים, ושואל: "האם ביבי יפרק את ישראל?"

במאמר המערכת נכתב כי ישראל הייתה צריכה לחגוג את השנה הזו. "בהתקרבה לשנתה ה-75, הסיכון למלחמה קונבנציונלית עם המדינות הערביות השכנות הוא הנמוך ביותר מאז 1948. האינתיפאדה הפלשתינית האחרונה הסתיימה לפני 18 שנה. התמ"ג לנפש הגיע ל-55 אלף דולר, מה שהפך את ישראל לעשירה יותר מהאיחוד האירופי".

אלא שבמקום חגיגות, ישראל ניצבת בפני משבר. "הרפורמות המשפטיות שמציעה הקואליציה הימנית יערערו את שלטון החוק ויחלישו את הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל את ישראל 15 מתוך 27 השנים האחרונות, מתגאה ביכולתו לבצע שינויים אכזריים, שמסוגלים לחזק את ישראל. כעת הוא מסתכן בבזבוז מורשתו ובהותרת ישראל מסוגלת פחות להתמודד עם האתגרים החברתיים והגיאופוליטיים בעשורים הבאים".

המאמר מפרט על ההפגנות שבהן השתתפו מאות אלפי ישראלים, מציין את ההתרעות של הקצינים, היזמים והחוקרים בדבר שחיקת הדמוקרטיה, מזכיר את התגברות האלימות ביו"ש "שמתודלקת על ידי הרטוריקה של הימין הקיצוני, לרבות שרים בממשלה", ומזהיר כי האירועים עלולים להסלים עם התקדמות החקיקה והצורך שעלול להיווצר בפני האזרחים והחיילים לבחור צד.

על פי ה"אקונומיסט", הרפורמה היא "פתרון רע לבעיה אמיתית". "לישראל אין חוקה כתובה, ובמשך עשורים בית המשפט העליון עמד על כך שכמה חוקי 'בסיסיים' עולים כדי מעין-חוקה שאותה אפשר לאכוף, אף מעבר לסמכות הכנסת. אקטיביזם כזה לא היה מובן מאליו בעת קבלת חוקי יסוד אלה, והימין רואה בו מחטף בידי אליטת השמאל. אולם מר נתניהו, שמואשם בשחיתות ומתעב את האליטה המשפטית, מציע תרופה מדכדכת. הרפורמות שלו יתנו לכנסת למנות שופטים ולהתגבר על בית המשפט העליון, ובכך יעניקו כוח בלתי מבוקר למעשה לרוב זעום בבית המחוקקים".

מחברי המאמר מנתחים את השינויים בחברה הישראלית, מציינים את גידול השוליים של הימין ("שגדל בגלל הפוליטיקה הדמגוגית של נתניהו") ושל החברה החרדית, וכן את הסירוב של המרכז-שמאל להקים עמו קואליציה. "מדינות רבות שרדו תקופות של שלטון פופוליסטי ופלגני", הם מציינים. "עם זאת, ישראל נמצאת במצב פגיע באופן בלתי רגיל. סיבה אחת היא כלכלה. עם 196 מיליארד דולר המוחזקים בחו"ל, ישראל אינה עומדת בפני קריסה כלכלית. אבל ליבת הכלכלה שלה היא טכנולוגיה, המייצרת מחצית מהייצוא. השקעתה במחקר ובטכנולוגיה היא 5% מהתמ"ג מדי שנה – גבוה יותר מאשר בכל מדינה עשירה אחרת. המומחים והיזמים שהופכים את הדבר לאפשרי לא רווים נחת נמסרת לידי קנאים דתיים ויכולים להגר".

המחברים מציינים עוד ישראל נמצאת במצב פגיע משום שאינה יכולה לנכר את ארה"ב, המספקת לה 80% מהנשק המיובא. התמיכה הדו-מפלגתית בה נשחקת, ויותר מ-90 חברי קונגרס הביעו בפני הנשיא ביידן את התנגדותם לרפורמה. אדרבה, איראן העשירה אורניום לרמה של 84% ויכולה לפרוץ לפצצה, בעוד סין הצליחה להשיג שלום בינה לבין ערב הסעודית. למרות הסכמי אברהם, ארה"ב נותרת עבור ישראל בעלת הברית שאין לה תחליף.

הפגיעות האחרונה, קובע ה"אקונומיסט", נוגעת לאזרחי ישראל הערבים ולפלשתינים בגדה המערבית. אם ייפגעו זכויות המיעוט, ערבי ישראל יתנכרו עוד יותר למדינה. ואילו בגדה המערבית, כך ה"אקונומיסט", צמצם בית המשפט העליון את ההתנחלויות. "החלשת בית המשפט, ודאי כאשר שרים מפגינים גזענות אנטי-ערבית, היא משחק באש", קובע העיתון.

מה צריך לעשות? "יש להשהות את הרפורמה המשפטית. מטרה הולמת לשנת ה-75 לישראל תהיה אסיפה חוקתית שתבקש למצוא את האיזון בין בתי המשפט לבית המחוקקים, ותבטיח הסכמה רחבה. מדינות מפולגות זקוקות למוסדות חזקים יותר, לא לחלשים יותר. ישראל זקוקה גם להיערכות פוליטית מחודשת שתשקף את השינוי החברתי. בין 50% ל-60% מהמצביעים הישראלים הם מתונים וביחד הם יכולים ליצור רוב בכנסת. שינויים מפלגתיים גדולים כבר התרחשו בעבר".

"נתניהו", מסכמים המחברים, "הוא הפוליטיקאי הישראלי המשפיע ביותר ב-25 השנים האחרונות, עם זכויות גדולות בתחייתה הכלכלית ובהסדרה עם כמה מדינות ערב. הוא בוודאי יודע שממשלה מרוסנת יותר הייתה יכולה לנהל את ישראל טוב יותר מזו הנוכחית, שנשענת על קיצונים. אילו היה יכול להאיץ תצורה פוליטית חדשה סביב המרכז, היה מבטיח את מורשתו. למרבה הצער, המותג שלו רעיל מדי והוא נוטה מדי לדאוג להישרדותו. זמנו חלף. כדי לעצור את ביבי מלפרק את ישראל, המתונים צריכים להתנגד לאחיזתו בשלטון – וללחוץ לממשלה שתעביר את הדמוקרטיה המצליחה היחידה במזרח התיכון במסלול מסוכן פחות".