אפורים היו השמים. אפור היה ארמון מלך הבלגים. אפורה הייתה האווירה. הנשיא יצחק הרצוג הגיע אתמול לבריסל, הבירה הלא רשמית של האיחוד האירופי. הוא התקבל באהבה רבה על ידי הקהילה היהודית ובכבוד רב על ידי נשיאת האיחוד האירופי. על דבר אחד הוא לא דיבר לא איתם ולא איתה: הרפורמה המשפטית. כרגע היא לא מעניינת את הפקידים האפורים של האיחוד האירופי.
הדבר שהאירופים עסוקים בו היא המלחמה באוקראינה. אלה הצרות גדולות יותר וישראל מרוויחה מהן. לפני עשור השגריר הישראלי באיחוד האירופי הגדיר את היחס כאן כלפינו כ"מכנה המשותף הנמוך ביותר". השגריר הנוכחי חיים רגב, מעביר מברקים רגועים בהרבה.
כך למשל, בכל הנוגע לאיראן, הפער העקרוני בין האירופים לבינינו נסגר - וגם את זה שינתה המלחמה. הסיוע שאיראן מעניקה לרוסים הבהיר לאירופים התמימים - או המיתממים – שטהרן היא עמוד תווך בציר הרשע. עדיין נדרשים מעשים אך לפחות יש הסכמה בגישה.
אשר לסוגיה הפלשתינית, כסף אירופי ממשיך לזרום למערכת החינוך וההסתה של הרש"פ ולממן את ההשתלטות הלא חוקית שלה על השטח. אבל גינויים, ביקורות ונזיפות ירדו כרגע מסדר היום.
גם הרפורמות המשפטיות שממשלת נתניהו מובילה זכו עד כה רק להתעניינות אירופית, ועדיין לא לנקיטת עמדה. אלא שהסבלנות הזו למהלכים הישראליים לא תימשך לנצח. שכן מחוץ לישראל גם ידידינו הטובים ביותר לא מבינים לאן נתניהו רוצה להגיע.
קחו כדוגמה את המאמר שפרסם אתמול ברט סטיבנס ב"ניו יורק טיימס". סטיבנס, יהודי ומגדולי תומכיה של ישראל בתקשורת האמריקנית, נמנה שנים על אוהדיו של נתניהו. לא עוד. הוא האשים אותו במאמר כי חדל לתמוך בערכים ליברליים־דמוקרטיים. "חבל מאוד שהמנהיג הגדול ביותר של העם היהודי נמצא כיום בקייב ולא בירושלים", כתב. אלה מילים חדות כתער, דווקא משום שהן באות מידי אוהב.
כלל לא משנה אם סטיבנס צודק או מגזים. מה שקובע שאחד כמוהו לא מבין. הסיבה הראשונה לכך שאינו מבין היא מסע דה־לגיטימציה מופקר של האופוזיציה כנגד מהלכי הממשלה. הסיבה השנייה היא שגם תומכי הרפורמה בארץ לא מסבירים כיצד יובטחו ערכי יסוד דמוקרטיים - מעבר להכרעת הרוב – אחרי שתיושם.
נתניהו אמר אתמול דברים חשובים, כשהבטיח "ששלטון החוק יישאר על כנו". אך עדיין היו אלה אמירות כלליות. הוא או סמוטריץ' לא סיפרו כיצד המבנה השלטוני החדש ישמר את הערכים הדמוקרטיים שרוב הישראלים ורוב הדמוקרטיות מאמינים בהם.
זהו כתם ההסברה העיוור של הממשלה. הרפורמה נחוצה. בכך אין שום ספק, אך חיוני לא פחות מענה לטענות לגופן. כל עוד ההסברים האלה לא יינתנו, הביקורת לא תיפסק וכדור השלג שמסכן את מעמד ישראל ואת כלכלתה לא ייעצר, גם אם נתניהו יכנס אלף מסיבות עיתונאים.
מאידך, מענה ענייני לביקורת גם יאפשר לרפורמה להתקדם, גם ימנע זעזועים במשק וגם יחסוך ביקורת עתידית באיחוד האירופי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו