שני בניינים של בתי משפט בינלאומיים גדולים יושבים בעיר ההולנדית האג. האחד, בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), היושב בבניין משרדי סטנדרטי. הוא זה שטרד את מנוחתם של מנהיגי ישראל בעשור האחרון. השני הוא בית הדין הגבוה לצדק (ICJ), הממוקם לא הרחק משם ב"ארמון השלום" המפואר בן מאה השנים. מוסד זה צפוי להטריד את ישראל בשנים הקרובות.
אם נלך לשורה התחתונה של התרחיש הגרוע ביותר, אזי החלטה עתידית של ה־ICJ שתקבע כי "אזורי יהודה ושומרון נמצאים תחת סיפוח", לא תהיה מכת גרזן לישראל. לכל היותר מדובר בכאב ראש. המדינות שגם כך עוינות אותנו, לא צריכות את בית הדין כדי להצדיק את גישתן. המדינות שמבינות את המצב, או תומכות בישראל, לא ישנו את מדיניותן בגלל חוות דעת פוליטית במסווה של משפט בינלאומי - היו מספיק כאלה לאורך השנים והשמים לא נפלו.
המפה המבהירה מי לצידנו ומי לצרינו שורטטה בהצבעה באו"ם בליל שבת. 69 מדינות לא תמכו בהחלטה, וזה לא מעט. בלטו בהתנגדותן מדינות מרכזיות במערב ובראשן ארה"ב, גרמניה, קנדה ואוסטרליה, שבהן מכהנות ממשלות שמאל בשנים אלה. גם איטליה לראשונה התייצבה לימיננו, ועוד.
רוב מדינות המערב האחרות שמרו על ניטרליות. התומכות בפלשתינים היו בדרך כלל מדינות ערביות או מוסלמיות או קיקיוניות - למעט אוקראינה, שממשיכה לתקוע מקלות בגלגלינו באו"ם אבל לבקש טובות במציאות. מוזר. אם כבר מדברים על המציאות, אזי בכלל לא בטוח שה־ICJ יפרסם בכלל את חוות הדעת שהאו"ם מבקש. העולם כולו יודע שהסכסוך פוליטי ולא משפטי. בנימוק הזה בדיוק פנו מדינות רבות ל־ICC בבקשה שלא יקדם את התביעות הפלשתיניות נגד ישראלים. כפי שנראים הדברים, עמדתן שכנעה. התיקים שם תקועים, וטוב שכך.
על כל פנים, אפילו אם תהיה חוות דעת ב־ICJ, יחלפו שנים עד שתיכתב. בשלב מוקדם זה, לאיש אין מושג מה ייאמר בה, ועוד פחות מכך מה תהיה השפעתה על מדינות העולם. זה לא אומר שאפשר חלילה לטמון את הראש בחול. ההפך הוא הנכון. אבל גם לא צריך להיכנס למרה שחורה.
הפנייה להאג היא צעד נואש
אז מה כן? הפנייה הפלשתינית ל־ICJ היא צעד נואש שנוקטים אבו מאזן ואנשיו במטרה לבנאם את הסכסוך. תהליך זה התחיל לפני למעלה מעשור, ולא גרם בשעתו לראש הממשלה דאז נתניהו, לנקוט כלפי הפלשתינים צעדי תגובה. אבו מאזן למד שאין מחיר לקרבות הדיפלומטיים שהוא פותח מול ישראל, והסלים את צעדיו בפנייה לשורה ארוכה של מוסדות בינ"ל.
היתה זו שגיאה קשה. לישראל יש והיו שלל מנופים מול עבאס ובכירי הרשות. אין שום סיבה, למשל, שיתעופף לו בין מנהיגים ברחבי הגלובוס, כל עוד הוא מנסה לפגוע במעמד ישראל בעולם. ולא רק אותו, אלא גם את בכירי הרש"פ אפשר לרתק לרמאללה. אלה המקלות הראשונים בארגז הכלים והם כעת עומדים לרשותה של הממשלה החדשה. עד להצבעה הסופית בעצרת הכללית בעוד חודש יהיה עליה להשתמש בהם. כמו כן, שרי החוץ והביטחון החדשים יהיו חייבים להבהיר לארה"ב שעליה לשים גבולות לרש"פ. הממשל חושש מאוד מהתפרקות הרשות. עליו לתרום אפוא את תרומתו להחזרת שד בינאום הסכסוך היישר לבקבוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו