ישראל מתלבטת: להגביר את הסיוע לאוקראינה או לשמור מרחק

בעקבות שיתוף הפעולה המתהדק בין רוסיה לאיראן, במערכת המדינית־ביטחונית מתנהלים בימים אלה דיונים קדחתניים בשאלה אם לעלות מדרגה ברמת הסיוע הביטחוני שישראל מושיטה לאוקראינה.

מאז פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה, בישראל בוחנים איזו עמדה לנקוט - גם במישור ההצהרתי וגם במישור המעשי - בנוגע למלחמה. מבחינת העמדה הרשמית של ישראל, היא תומכת מילולית באוקראינה ובמערב, אך הסיוע הביטחוני שלה לקייב הוא מינימלי, ובעיקר הומניטרי.

ואולם, בעקבות הגשת הסיוע הצבאי מצד איראן לרוסיה, התעוררה מחדש השאלה אם לא הגיעה השעה שישראל תנקוט גם מדיניות מעשית, שתבהיר כי היא עומדת לצד אוקראינה והמערב.

ל"ישראל היום" נודע שבדרגים המקצועיים התגבשו למעשה שני מחנות: צד אחד תומך בשימור המצב הקיים, ובהמשך מדיניות שהיא כמעט ניטרלית. בצד השני סבורים כי לאור הצטרפות איראן למערכה, ישראל כבר לא יכולה לשבת על הגדר.

כל מחנה בדיון מציג שורה ארוכה של טיעונים כבדי משקל כדי להצדיק את עמדתו. המחנה השולל התערבות מדגיש שישראל אינה צד למלחמה, ושיש לה מספיק אתגרים ביטחוניים משל עצמה.

סיבות נוספות הן האפשרות לשיבוש ממשי ביכולת של חיל האוויר לפעול נגד האמל"ח האיראני בסוריה, דאגה לקהילות היהודיות ברוסיה ובאוקראינה, וחשש שרוסיה תנקוט כמעצמה צעדים אחרים נגד ישראל בזירות שונות, כמו האו"ם. יצוין כי בשלב זה אין לחץ בינלאומי ממשי על ישראל לשנות את עמדתה.

"לא נשלח מערכות נשק"

לעומת זאת, במחנה המצדד בצעדים מעשיים לטובת אוקראינה אומרים כי מרגע שאיראן נכנסה לזירה, נוצרה לישראל הזדמנות להעלות את רמת הפעילות שלה. על פי תפיסה זו, כמדינה שמרבה להדגיש טיעונים ערכיים להצדקת המהלכים שלה, ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כשמדינה אחרת מותקפת בברוטליות על ידי שכנתה.

נימוקים נוספים הם הזדמנות לישראל למצב את עצמה עמוק בגוש המערב; חיזוק הברית עם ארה"ב והמערב; הביקורת שתופנה אל ישראל אחרי המלחמה על כך שנשארה ניטרלית; הדוגמה שמפגינות מדינות חלשות בהרבה שיש להן גבול גיאוגרפי עם רוסיה, ולא רק "גבול אווירי" כפי שיש לישראל; והחולשה הברורה שצבא רוסיה סובל ממנה.

בשלב זה, בדרג המדיני לא מתכוונים לשנות את המדיניות, חרף הלחצים הכבדים מצד אוקראינה ולמרות השיקולים שמציגים תומכי הסיוע.

שר הביטחון בני גנץ שב ואמר אתמול כי ישראל לא תשנה את מדיניותה, ולא תשלח מערכות נשק לאוקראינה. בתגובה לדבריו, ביטל עמיתו אלכסיי רזניקוב שיחת טלפון שהשניים קבעו לקיים אתמול.

על רקע זה, אמש ראש הממשלה יאיר לפיד שוחח עם שר החוץ של אוקראינה דמיטרו קולבה. לפיד הדגיש שישראל עומדת לצד העם האוקראיני ומודאגת מהקשר הצבאי בין איראן לרוסיה.

בתוך כך, שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דני דנון, קרא אתמול לאיחוד האירופי לשים קץ לשיחות הגרעין עם איראן. בפגישה עם שגרירי האיחוד האירופי בישראל אמר דנון, מועמד הליכוד לכנסת, כי "על האיחוד האירופי לנתק כל מגע דיפלומטי עם איראן".

הסכם הגרעין ייקבר?

אתמול פרסמנו כי בישראל מעריכים שהתערבות איראן במלחמת רוסיה־אוקראינה והדיכוי האלים של המחאה באיראן עשויים להוביל לקבורה סופית של הסכם הגרעין, ואף להביא על איראן שורה ארוכה של עיצומים בינלאומיים חדשים.

גורמים בישראל סבורים כי כעת, כשדעת הקהל המערבית נחשפת בשני היבטים משמעותיים להתנהגות הברוטלית של המשטר האיראני, מעמדה מתחיל להיפגע. בכלי התקשורת באירופה נמתחת עליה ביקורת חריפה.

כמו כן, מכירת טילים בליסטיים לרוסיה מנוגדת להחלטה 2231 של מועצת הביטחון, המהווה חלק מהסכם הגרעין המקורי. אם אכן יוכח שאיראן העבירה טילים כאלה לרוסיה, האירופאים צפויים מיוזמתם לדרוש את הפעלת סעיף ה"סנאפ־באק" - החזרת הסנקציות שהושתו על איראן עד שנת 2015, לפני הסכם הגרעין.

בישראל גם מעריכים שלהסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן אין סיכוי לקבל לגיטימציה, כשאיראן פועלת באופן כל כך בוטה נגד שני קווי מדיניות מרכזיים של המערב: ההתנגדות לתוקפנות של פוטין, והפגיעה האלימה והקטלנית בנשים ובמפגינים ברחבי איראן.