הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון הונח הבוקר (רביעי) על שולחן הכנסת. מעיון במסמך עולה כי הממשלה נמנעה מלהעביר לחברי הכנסת את כל החומרים הרלוונטיים. בנוסף, מסתמן כי ישראל ביצעה ויתור בנוגע לעמדתה בנושא המים הטריטוריאליים, ולא רק באשר למים הכלכליים.
טיוטת ההסכם שהועברה לכנסת אינה כוללת את מכתבי הלוואי והערבויות שצירפו האמריקנים להסכם. כמו כן, להסכם לא צורפו המפות שמסמנות את קו הגבול שעליו סוכם, אלא רק קואורדינטות שמהן אמורים לכאורה הח"כים להבין בעצמם את תוואי הגבול.
עוד עולה מהמסמך כי ישראל ויתרה על דרישתה להכרה לבנונית רשמית ב"קו המצופים", המהווה את הגבול הביטחוני דה-פקטו בין המדינות, ולסיום המחלוקת בעניין זה. במקום זאת סוכם כי קו הגבול באזור שקרוב לחוף ייקבע בהמשך, כאשר הצדדים יסכימו על סימון הגבול היבשתי ביניהם. בינתיים ישרור במקום הסטטוס-קוו, אך לבנון, כאמור, לא ויתרה על דרישתה להעלות תביעות עתידיות בנוגע לקו.
ההסכם כולל ויתור נוסף, אם נקודת השאיבה של מאגר 'קאנא' תימצא מדרום לקו 23, כלומר מדרום לגבול המוסכם, "ישראל לא תמנע באופן בלתי סביר הסכמה לקידוח כזה, הנערך בתנאים של ההסכם". המשמעות שיש פה נכונות ישראלית מוקדמת שהשאיבה תתבצע באופן מלא מתוך השטח שלה, כאשר את רוב התמלוגים תקבל לבנון, כיוון שהמאגר עצמו נמצא בשטח שלה.
ההסכם קובע כי "אם יהיה צורך לערוך את הקידוח במאגר הגז הפוטנציאלי (קאנא) מדרום לקו הגבול הימי, הצדדים מצפים כי החברה המבצעת (של הקידוח) ב'בלוק 9' תבקש את הסכמתם של הצדדים לכך מראש, וישראל לא תמנע באופן בלתי הגיוני את הסכמתה לקידוח שייערך בהתאם לתנאי הסכם זה".
משמעות הדבר היא ויתור שלא היה ידוע עד עתה, ולפיו ייתכן מצב שבו אסדת הקידוח בשדה קאנא תוצב בשטח ישראל, אך הרוב המכריע של התמלוגים יועבר ללבנון.
ההסכם גם מניח קווי יסוד לפתרון סכסוכים עתידיים בין הצדדים בנוגע למאגרי גז או נפט שאולי יתגלו בהמשך (מלבד שדה קאנא). על פי הסיכום, במקרה שבו יתגלה בשטחו של צד אחד מאגר המשתרע מעבר לגבול, לתוך שטחו של הצד השני, תתבצע פנייה לארה"ב על מנת שתתווך בין הצדדים, בטרם אחד מהם יתחיל לקדוח באופן שיגזול מהמשאבים שנמצאים בשטחו של הצד השני.
על פניו, ההסכם מאפשר מצב תיאורטי שבו תוקם אסדת קידוח איראנית בשטח ישראל - אף שהסיכוי לכך אינו גבוה. זאת מאחר שההסכם קובע, כאמור, כי אם הסקר הגיאולוגי במאגר קאנא יעלה שהמיקום האופטימלי של האסדה נמצא בחלק הישראלי של המאגר, ישראל מתחייבת שלא למנוע את הקמתה "באופן לא הגיוני" למרות שלבנון תיהנה מהחלק הארי של התמלוגים. בנוסף, ההסכם קובע כאמור כי רק חברות "שנמצאות תחת סנקציות" לא יוכלו לקחת חלק בקידוחים עתידיים, אך אם יושג הסכם גרעין עם איראן הרי שהסנקציות יוסרו מעליה.
עם זאת, החלק היחסי של מאגר קאנא שיישאר בשטח ישראל קטן יחסית, ולכן הסיכוי שהסקר הגיאולוגי ייקבע כי מיקום הקידוח צריך להיות דווקא בו, אינו גבוה. בנוסף, ישראל תוכל לטעון כי אסדה איראנית בשטחה מהווה עילה סבירה להתנגדות לקידוח (ההסכם קובע, כאמור, שישראל לא תמנע את הקידוח "באופן בלתי הגיוני"). מנגד, לא ברור מה יהיה המצב אם, למשל, חברה איראנית תהיה רק שותפה בקידוח, ולא תחזיק בחלק הארי של הזכויות עליו.
בנוסף, חשוב לציין תקדים לא זהה אמנם, אך שמזכיר את הסוגיה: איראן מחזיקה באחוזים בודדים ממניות תיסנקרופ, יצרנית הצוללות הגרמנית שמספקת את הצוללות לצה"ל. כשחתמו את הסכם הרכש נקבע כמובן שאיראן לא תקבל שום גישה למידע בנוגע לעסקה, למרות אחזקות המיעוט שלה בתיסנקרופ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו