המשא ומתן עם לבנון על הגבול הימי: לפיד מסר את הגבינה ונשאר עם החורים

"10 שנים נכשלת בניסיון להביא את ההסכם הזה", האשים אתמול ראש הממשלה יאיר לפיד, את ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו. הייתה זו תגובתו של לפיד להאשמת נתניהו כי "לפיד נכנע באופן מביש לאיומים של נסראללה".

כדרכם של ימי בחירות, הדמגוגיה מילאה תפקיד מרכזי בקרב האגרוף בין שני האישים. שכן נתניהו אכן לא הביא את "ההסכם הזה" עם לבנון, כטענת לפיד. הסיבה לכך היא שנתניהו לא נתן ללבנונים את כל מה שביקשו, עד האינץ' האחרון. לפיד כן.

מפה פשוטה מראה זאת. כאשר פרץ המשבר ב-2011, לאחר גילוי מרבצי הגז, שתי המדינות הגישו לאו"ם את מפות המים הכלכליים שלהן. בין הצדדים נפער משולש, בצפונו "קו 1", כפי שתבעה ישראל. בדרומו, "קו 23", כפי ששרטטו הלבנונים. גודלו כ-550 ק"מ רבועים ועליו התנהלו בהפסקות, שיחות במשך עשר שנים.

לאורך הדרך הצדדים בעיקר הכניסו עזים לחדרי המשא ומתן. לפני שנתיים, לבנון טענה שמאגר כריש נופל בתחום שלה – עמדה שלא הייתה לה ידיים ורגליים. ישראל בתגובה הציגה מפה תובענית עוד יותר, שבלא ספק נכנסה לתחום הלבנוני.

כל זה נגמר כאשר סבב השיחות הנוכחי החל. בפעם הזו ישראל של בנט ולפיד נענתה עד תום לדרישה המקורית של ביירות והסכימה לתת להם את מלוא תאוותם. כל חריץ הגבינה, עד לקו 23, עד לאינץ', האחרון, יהפוך להיות חלק מהמים הכלכליים של לבנון.

והצרה הגדולה לא פחות, הגבינה מלאה חורים. שכן ישראל קיבלה על עצמה את המתווה בלי שסוכמה נוסחת פיצויים על הגז שאולי נמצא מתחת לפני קרקעית הים. אפילו אם לבנון תסכים למתווה, לא יודעים בישראל. במיוחד לא ברור אם "ההישג", של סימון קו ביטחוני עד למרחק של 5 ק"מ מהחוף, מקובל על לבנון.

גם נתניהו תרם לדמגוגיה בהאשמה שלפיד נכנע לחיזבאללה. שכן לפיד אכן התקפל אך בעיקר מול הלחץ האמריקני.

שכן מי שגיבש את מתווה "הפשרה", היה המתווך מטעם ביידן, עמוס הוכשטיין. הוא זה שהציע לישראל לוותר למעשה על כל השטח המקורי עליו טענה לריבונות. לשם השוואה, שני המתווכים האמריקנים הקודמים, פרד הוף ודיוויד שנקר, דיברו על נוסחאות של 60/40 לטובת לבנון. לא 90 ובטח שלא 100 אחוז התקפלות בפני לבנון.

כיוון שההסכם כה מוזר ומדובר בממשלת מעבר, לא מתקבלת על הדעת עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה – כפי שהוצגה על ידי גורם מדיני בכיר – לפיה ניתן יהיה לאשר את ההסכם בחשאי בקבינט. במדינה חופשית, הסכם כזה מתחייב להציג לציבור, בטרם קבלת ההחלטה. אם בלבנון מתנהל דיון חופשי על ההסכם, על אחת כמה וכמה אצלנו.