מי צריך את ארדואן

השבוע נשלח ראש השב"כ, רונן בר, כדי לנסות לשכך את זעמם של שלטונות ארץ הפרעונים. על פי הדיווחים, הקצף של חכמי מצרים יצא על כך שישראל העזה לבצע מעצרים ביו"ש, ובין היתר חיסלה את המחבל אברהים נבולסי בשכם. כלומר, מדינה זרה עשתה איתנו ברוגז משום שהעזנו להיאבק בטרור, בארצנו. מה הבטיח השליח הבכיר של ממשלת ישראל לראש המודיעין המצרי שאיתו נפגש השבוע? האם ניתן להעלות על הדעת שראשי הממשלה שלנו התחייבו לקשור לעצמנו את הידיים במלחמה נגד האויב, כדי לשכך את הזעם המצרי?

הסיפור הקטן הזה ממחיש את המלכוד שלתוכו נקלעה ישראל, ברוב רצונה לאסוף חברים בכל מחיר. התגובה המצרית באה על רקע התיווך המצרי בעזה, שמעלה את השאלה מה בדיוק הבטיחה קהיר לג'יהאד האסלאמי "בתמורה" להסכמתו להפסקת אש? ומה בדיוק התחייבו לפיד וגנץ לא־סיסי ולאנשיו? רק שעצם "הזעם" המצרי הוא חוצפה בלתי קבילה. באמצעותו מנסים המצרים למנוע ממדינת ישראל להגן על עצמה, ודאי שלהתיישב בארץ אבותיה. מדובר בלא פחות מניסיון סחיטה, שצריך היה להיענות במטבע נגדי דומה ולא בהתחנחנות ובהתקפלות.

האפיזודה המצרית מתקשרת לידיעות טריות על מגעים בין ישראל לקטאר, לקראת מה שמכונה חידוש ה"נורמליזציה" בין המדינות. להזכיר, יחסים דיפלומטיים עם קטאר שררו עד ששלטונות דוחא ניתקו אותם כעונש על פעולת הגנה שנקטנו בעזה. עכשיו מפיצים הקטארים ידיעות על התחממות היחסים, וגם שר הביטחון גנץ מצא לנכון להודות להם במילים חמות על "תרומתם" להפסקת האש בעזה. לקטארים יש עכשיו סיבות טובות לחמם יחסים איתנו, על רקע איומים סעודיים ישירים עליהם. הם הרי מממנים ומארחים את גורמי הטרור המרכזיים וחותרים תחת המשטרים השכנים, גם תחתינו. לנו, לעומת זאת, אין צורך לספק את האינטרסים של מי שתומך באויבים שלנו. הקטארים אמנם משחקים משחק כפול, עם מזוודות הכסף לעזה ובחישות תיווך מול חיזבאללה, אבל אין לישראל אינטרס לחזק את אמיר קטאר, ההפך מכך.

אותה תופעה עולה גם במה ששווק כחדשות משמחות בתקשורת - החזרת השגרירים וחימום היחסים עם טורקיה. אלו בהחלט חדשות משמחות לרג'פ טאיפ ארדואן, אבל לנו - לא בטוח. אין מחלוקת שארדואן הוא אנטישמי ואויב. מי שהשמיד את מערכת היחסים האינטימית ששררה בין ישראל לטורקיה, בכוונה. אלא שברוב היבריס ואיוולת הצליח הסולטן הטורקי להשמיד את מערכות היחסים של טורקיה עם מדינות מפתח ולרסק את הכלכלה הטורקית. עכשיו, לקראת הבחירות הפנימיות, מרוב מצוקה הוא יוזם מהלכים נואשים להצלת הכלכלה הנחנקת במטרה להיבחר שוב. הפשרת העוינות מול ישראל נועדה בדיוק לכך.

נכון שטורקיה היא שחקנית אזורית חשובה, אבל לנו אין אינטרס להושיט יד לארדואן. בכל מקרה ישנם יחסים כלכליים משמעותיים בין המדינות, ודווקא עכשיו על ישראל להגיב בקרירות לניסיונות החימום המלאכותי של האויב ארדואן.

נלך רחוק עוד יותר - לגרמניה, מדינה שבניגוד לכל האחרות המוזכרות היא אכן ידידה שלנו, למרות ובגלל העבר האפל שלה. פתאום גילו הגרמנים את רוסיה, והם משתוקקים לקנות מאיתנו את מערכת חץ 3 כדי להגן על עצמם ועל שכנותיהם. למרות הרגישות, חשוב לבצע עסקה שכזו עם ידידה מרכזית כמו גרמניה. אבל לא כל עוד זו חותרת בתוך המערכת הפוליטית שלנו ומחזקת את האויב הפלשתיני. רק השבוע נחשף בערוץ 12 כיצד כסף של מפלגת השלטון הגרמנית מממן גורמים פוליטיים קיצוניים במפלגת מרצ, במטרה להשפיע על הפוליטיקה הפנימית שלנו. במקביל מממנים הגרמנים זה שנים שורה של ארגוני שמאל קיצוניים וארגונים פלשתיניים עוינים, באמצעות קרנות שניזונות מכסף ממשלתי. לכן ישראל חייבת להבהיר לברלין שמי שמעוניין בסודות וביתרונות החץ חייב לשנות את הכללים - לעצור כל חתירה פנימית נגדנו באמצעות כספים ממשלתיים.

בכלל, זה הזמן להבהיר לגרמנים, למצרים, לקטארים ולכל מי שרוצה בקרבתנו שאי אפשר להיות ידיד ואויב באותה העת. ייתכנו חילוקי דעות בין ידידים, אבל לא התערבות בעניינים הפנימיים שלנו, ולא משחקים פוליטיים מלוכלכים שמחזקים את אויבינו. העמדה הזו מתחייבת משמירה על הכבוד העצמי שלנו, שלא לדבר על עצם ההישרדות. ומי שרוצה יחסי ידידות המותנים בכך שהוא יחליש, יסרס וישנה אותנו - לא, תודה.

חשבון נפש בציונות הדתית

השבוע החזקתי אצבעות להצלחתה של אורית סטרוק, בבחירות הפנימיות שהתקיימו במפלגה שמכנה את עצמה "הציונות הדתית". סטרוק היא אשת ציבור יוצאת דופן, מסורה באופן טוטלי לתפיסת העולם שלה - חכמה ואפקטיבית באופן שאי אפשר לתאר. אלא שנזהרתי מאוד מלשבח את סטרוק בפומבי עד לסיום ההצבעה במפלגה שלה, כדי שלא להזיק לה. למרבית הצער, חלק ממצביעי מפלגתו של סמוטריץ' היו עלולים להירתע מלהצביע למנהיגה מחברון, דווקא בגלל המלצותיי.

הסיטואציה הזו ממחישה את הטרגדיה המתחוללת עכשיו במחנה הימין, המרוסק והמסוכסך בתוך עצמו, אבל מחדדת את העיוות שאליו הובילו קברניטי הציונות הדתית את צאן מרעיתם. לפי משנתו של מנהיג המפלגה, אני נחשב לאויב עם קלאסי, כזה שאסור להתפלל במחיצתו. כמי שתמך במהלך של בנט ושקד לקואליציה שהקימו, ורואה את ההליכה העיוורת אחרי נתניהו כאסון לאומי. בכלל, על פי עולם המושגים שהנחיל סמוטריץ' לתומכיו, סביר שגם אני תומך טרור כיוון שאני עדיין בעד קואליציה עם מנסור עבאס, אם כי לא בהסתמכות על הקולות שלו. כמובן, בתנאי שהוא יסכים לקווי היסוד המאוד ברורים ו"ימניים" שאני הייתי מציב לקואליציה.

לא משנה מהי השקפת העולם הנחושה שלי, שעוקפת מימין את מרבית חברי הגוש שאליו הסתפחה הציונות הדתית, ומכנה את עצמו בכזב "מחנה הימין". כי אמנם מפלגתו של סמוטריץ' היא מפלגת ימין, אבל לא כך הליכוד של נתניהו ולא כך המפלגות של דרעי וגפני, שניהם בעלי השקפות שמאל מובהקות.

מי כמו סמוטריץ' וסטרוק יודעים עד כמה סטה נתניהו מדרך הימין, שאותה שלושתנו חולקים במישור הביטחוני־התיישבותי. מי כמוהם יודע כיצד התעלל נתניהו בהתיישבות, הפר הבטחות, משך ככל יכולתו להנחלת רעיונות השמאל, לרבות המדינה הפלשתינית. בין היתר, הוא הכשיר ציבורית את מנסור עבאס ורע"מ לצרכיו האישיים. ובכל זאת, מעורבות של נתניהו במהלכי המפלגה של סמוטריץ' מתקבלת בברכה ובהתבטלות, בעוד המלצה שלי היתה פוגעת במרוץ הפנימי של סטרוק.

לקראת סבב הטרלול הבא שכפה עלינו נתניהו, הגיע הזמן שגם בצמרת מפלגת סמוטריץ' יערכו חשבון נפש ואפילו יכו על חטא. אולי זה גם יוסיף מצביעים.