לפיד יודע שתמונה עם אבו מאזן תזיק לו ולישראל - אך האם ייגרר לכך? | פרשנות

בניגוד לימיו המוקדמים במשרד החוץ, את תפקיד ראש הממשלה פתח יאיר לפיד ברגל ימין.

זאת אומרת, לפיד למד מהטעות של נפתלי בנט, ועלה לירושלים עם רעייתו ליהיא כדי להתגורר בבלפור. הוא הבהיר כי התפרקות הממשלה לא תשנה את התנגדותו לפתיחת הקונסוליה האמריקנית לפלשתינים בירושלים. הוא ואנשיו רמזו שאין בכוונתו להניע מהלך מדיני מול הפלשתינים. לפיד מגדיר את עצמו כאיש מרכז, ויודע היטב כי רוב הציבור הישראלי נטוע בימין. הוא יודע שעל כל פנייה שלו לשמאל, נתניהו יתנפל עליו כמוצא שלל רב.

אך כשם שלפוליטיקה הווקטורים שלה, כך דינמיקה מדינית עשויה להזיז את מקבל ההחלטות לצעדים שלא תכנן. עיין ערך נתניהו וההקפאה ביו"ש, שרון וההתנתקות, רבין ואוסלו.

יאיר לפיד בעל מערכת יחסים חמה עם הממשל, מנהיגו דה פקטו של מחנה השמאל, כשאיילת שקד כבר לא יכולה לאיים עליו בפירוק הממשלה, עם לא מעט חברים שהפרונקל הפלשתיני מגרד להם, כאשר מרמאללה נשמעים לפתע קולות פיתוי, וכשהפרס הסעודי הגדול מנצנץ באופק - הוא עשוי להיגרר לתהליך שאותו שלל על הסף בנקודת המוצא.

זה מה שקרה לו בימים הראשונים כשר חוץ, כאשר מסוחרר מההצלחה, הסכים לפתיחת הקונסוליה האמריקנית ולוויתורים לירדנים בהר הבית.

זה מה שעלול לקרות השבוע כשראש הממשלה הישראלי יקבל את פניו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, שתזוזה מול הפלשתינים תחזיר קצת צבע ללחייו החיוורות.

נכון לרגע זה, לא ידוע על מחוות משמעותיות שראש הממשלה מתכוון להעניק לידידו הזקן, וייתכן שבעיניו פגישה עם אבו מאזן היא דבר של מה בכך. ובכן, לא.

תמונה עם מחמוד עבאס תזניק מחדש את המניות הפלשתיניות, ולכן תפגע תחילה באינטרסים של ישראל. דבר נוסף, ולא פחות חשוב ללפיד: היא גם תפגע במרוץ שלו לראשות הממשלה.