אסור לתת לאיראן לגיטימציה גרעינית

ביידן צפוי לבקר בקרוב בישראל. ברקע התקיימו בקטאר מגעים בין ארה"ב לאיראן על אפשרות לחידוש השיחות לחזרה להסכם הגרעין מ־2015. אמנם השיחות בדוחא לא הניבו התקדמות, אבל הצדדים לא הצהירו על "פיצוץ".

על ישראל להיערך לביקור ולקדם את מטרותיה העיקריות, בדגש על הבהרת הסכנות הטמונות בחזרה להסכם, חרף שאיפות ממשל ביידן. חשוב לקדם פעילות להגברת שיתוף פעולה בקידום ובפיתוח טכנולוגיות קריטיות לשתי המדינות, אבל לא לנסות ולחרוג מה־MOU (מזכר ההבנות התקף עד 2027). עם זאת, מוטב שלא לבקש תמיכה כספית בפיתוח ישראלי של מערכות מתקדמות, ובטח לא ללייזר הטקטי שישמש כמיירט נוסף בכיפת ברזל, כדי לא "לזהם" אותם בזהות אמריקנית.

אוליאנוב, השגריר הרוסי לסבא"א, התראיין בשעתו והתרברב שבהובלתו האיראנים עומדים לקבל הסכם טוב בהרבה מזה שייחלו לו. ההסכם שהתגבש כונה "ההסכם של פוטין". הוא אמנם לא נחתם, אבל העובדה שההסכם הגרוע הובל על ידי פוטין לא השתנתה. בזמן שרוסיה תוקפת באוקראינה, איראן מסייעת לה במלחמה ובמצור הכלכלי על ידי עצות לעקיפת הסנקציות, וארה"ב מיישרת קו עם ההובלה הרוסית במו"מ מול איראן. האבסורד הזה לא הודגש מספיק וישראל חייבת להדגישו.

בלי מנוף על איראן

מדוע החזרה להסכם היא טעות חמורה, ועד כמה מזיקים לביטחון המדינה הבכירים לשעבר שמצדדים בחזרה להסכם? מהו הנזק שנגרם לישראל מההדלפות לתקשורת של עמדות בכירים בצה"ל התומכים לכאורה בחזרה להסכם? כדי לענות על השאלות האלה חשוב להבין את מגרעות ההסכם והסכנות שבו ולהציע צעדים שישראל תידרש לעשות אם ההסכם ייחתם ואם לא.

ההסכם מבוסס על ההסכם הגרוע מ־2015, עם ויתורים נוספים. הוא לא מתחשב בזמן שחלף ובזמן הקצר שנותר לפקיעת המגבלות. נוסף לכך, הוא לא מתחשב בממצאים החדשים מארכיון הגרעין ובהפרות שגילה הפיקוח של סבא"א.

מעבר לזה, ההסכם יאפשר לאיראן להפוך באופן ודאי למדינת סף גרעינית ולהגיע לפצצה, מה שיוביל למרוץ חימוש נרחב במזרח התיכון. כמו כן, אין בהסכם כלים ומנופים שיאלצו את האיראנים לנהל מו"מ להסכם "ארוך וחזק יותר" לפני פקיעתו, כפי שהבטיח ביידן.

הסאנסט (פקיעת המגבלות), שהיה קצר כבר בהסכם המקורי, הפך כמעט למיידי, והוא יבוצע על פי הלו"ז המקורי. ב־2025 יבוטל מנגנון הסנאפ־בק, שמאפשר להפעיל מחדש את הסנקציות, ולא יישאר מנגנון לחץ על האיראנים, שיקבלו עם החתימה נכסים במאות מיליארדים. הכסף יאפשר לשקם את הכלכלה האיראנית, להעצים את הפיתוח וההצטיידות הגרעינית והקונבנציונלית, וכן להגביר את התמיכה בחיזבאללה, בחמאס, בחות'ים ובטרור ברחבי העולם.

מושכים זמן

ההסכם לא מטפל בפיקוח על פיתוח מערכת הנשק, ובדומה לוויתורים מ־2015 בסגירת החקירות הפתוחות (PMD) עתיד החקירות הפתוחות בסבא"א לוט בערפל. לאיראן אין תשובות הולמות, ולכן בראייתם חשוב להמשיך את העמימות, תחת מצג שווא של שיחות, אף שכנראה אין בכוונתם להגיע להסכם. ייתכן בהחלט שהאיראנים "משחקים שוב על זמן". ויתור בחקירת התיקים הפתוחים ידרדר את מעמדה הרעוע של סבא"א ויהפוך אותה ללא רלוונטית.

לביידן כנראה נוח להמשיך את השיחות, גם ללא התקדמות, לפחות עד בחירות האמצע בנובמבר. חתימה על הסכם משפיל תעורר התנגדויות בבתי המחוקקים ותפגע במפלגה הדמוקרטית. אם יחזרו להסכם, אף אחד, פרט לישראל, לא יתעסק בגרעין, וגם לסבא"א לא יישארו מנופי לחץ. אף אחד לא יפגע בהסכם, לא משנה מה ימצאו באיראן.

תרופה למחלה?

מצדדי החזרה להסכם מודים שההסכם גרוע מאוד, אבל טוענים שהוא האלטרנטיבה הפחות גרועה, והוא נדרש כדי לקנות זמן שיאפשר להתכונן טוב יותר לקראת הפעולה שתידרש בעתיד.

מדובר בטיעון שגוי מהיסוד, בלי להידרש לשאלה המבצעית, שראוי לא לדון בה בפומבי, האם ישראל זקוקה לזמן נוסף להכנות, למרות שתמיד זמן נוסף יאפשר מוכנות טובה יותר.

הזמן "שנרוויח" יהיה יקר מאוד. תחת ההסכם איראן תתקרב, וכנראה תגיע, למצב שבו היכולות שייבנו לא יהיו רלוונטיות. ניתן להשוות זאת למי שמנסה "להרוויח זמן" לפיתוח תרופה למחלה שתהרוג אותו בתוך שנה, על ידי השקעה שתיקח שלוש שנים - "הניתוח אולי יצליח אבל החולה ימות". בנוסף, אין ודאות מה יקרה ברגע האמת, מה תהיה הסביבה הגלובלית ומי יתמוך בפעולה ישראלית. מבחינת החלופות ברור מדוע טועים מצדדי החזרה להסכם.

בהסכם גרוע האיראנים יגיעו בוודאות ליכולת העשרה תעשייתית וליכולת התחמקות חשאית, המבוססת על הצנטריפוגות המתקדמות ועל מתקנים מתחת לקרקע, ולצבירת חומר בקיע לפצצה.

בעמדת חולשה

ההגעה לסטטוס מדינת סף ולפצצה תיעשה אמנם בקצב איטי יותר, אבל איראן תגיע חזקה יותר, כמדינה "צייתנית" שקיימה הסכמים. תחת הסכם, גם אם איראן תתקדם מאוד, יהיה לישראל קשה להפעיל את היכולות, שלכאורה בנתה בזמן ש"הרוויחה" בעקבות ההסכם.

ללא הסכם, איראן תנסה להגיע לסטטוס מדינת סף ולפצצה מהר יותר, אבל מעמדת חולשה וללא לגיטימציה. לישראל ולארה"ב תהיה לגיטימציה, דחיפות ומטרות לפגיעה כואבת וקריטית.

הבכירים לשעבר, ובעיקר בעלי התפקידים המכהנים, חייבים להבין את הנזק העצום שהתבטאויותיהם גורמות לביטחון המדינה, והנשק שהן נותנות לגורמים כמו JSTREET, רוברט מאלי, הא"א ואחרים.

בהנחה שההדלפות מדויקות, והרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ והדרג המדיני מתנגדים לחזרה להסכם, לא ייתכן שדרגים נמוכים יותר יתדרכו ויתבטאו אחרת מקביעות הדרג המדיני. במדינה דמוקרטית, את מה שיש להם לומר שישמרו לחדרים סגורים.

לצופף שורות

ישראל חייבת "לצופף שורות", להבהיר את עמדתה ולקבל מביידן הבטחה לשמירת חופש פעולה מלא ושת"פ בלחימה באיראן בכל הממדים.

המדינה חייבת להמשיך במסע הדה־לגיטימציה והחלשת איראן בכל הדרכים: כלכלית, מדינית, צבאית, פוליטית, סייבר, כלים קינטיים, כלים משפטיים, ועוד.

בנוסף, חייבים מנהיגי איראן להבין שהסתיים העידן שבו הראש נשאר חסין בזמן שהוא מפעיל שליחים. ראש הממשלה נתניהו הכניס שינוי חשוב זה בתפיסת הביטחון שפרסם ב־2018, ומאז השינוי מתבצע.

ישראל חייבת להכין תוכנית למערכה תקשורתית אסטרטגית, שמדגישה את ההתנהגות האיראנית האזורית והסכנות הצפויות לעולם מאיראן גרעינית, ובונה לגיטימציה להגברת המב"מ.

אסור לחזור להסכם גרוע וגם לא לסבבי שיחות עקרות, שבמהלכן קשה יותר לפעול. חייבים לחזור ל"לחץ כלכלי מקסימלי", ולבניית איום צבאי אמין, אמריקני וישראלי.