להגיד לביידן "כן" לרגיעה - אך להמשיך במבצע

שיחת הטלפון, שבה אמר הנשיא ביידן כי "אני רוצה שנהיה בדרך להפסקת אש", מסמנת עליית מדרגה ברטוריקה שלו ביחס למערכת "שומר החומות".

זו ככל הנראה תגובה כלפי האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, שמפעיל עליו לחץ כבד. ראשידה טאליב נצפתה בפגישה עם ביידן בשדה התעופה והיא דיברה אליו בקשיחות. זה מראה לאיזו רמה של ביטחון עצמי ועזות מצח הגיע האגף האנטישמי של הדמוקרטים. זו עדות גם לחולשת הנשיא, שלא נתפס כמי שזכה בניצחון בבחירות, אלא הגיע לנשיאות בכוחן של מניפולציות שונות שהופכות את הדייר בבית הלבן למי שתלוי במפלגה. גם הנשיא פוטין השמיע אמירה קשה נגד "הרג אזרחים" ואותת שהוא מצפה לסיום המבצע. אבל כל זה הוא עדיין בגדר רטוריקה, וזה מסביר מדוע ראש הממשלה עונה: "נחוש להמשיך במבצע".

לישראל יש עכשיו כמה אפשרויות אם חסרים לה כמה ימים כדי להשיג תוצאות מוחצות יותר על הקרקע. א. היא צריכה לשקול מה הם היעדים שעדיין דרושים לה להשלמת הישגי "שומר החומות". אפשר להניח שכל יום מקלף מחמאס עוד ועוד לוחמים ויכולות. ב. בהנחה שדרושים עוד כחמישה ימים, ואולי אם אפשר עוד יותר משבוע, צריך לנקוט את התרגילים המוכרים מניסיון רב-שנים כיצד להרוויח את הזמן.

בשלב ההתחלתי של מבצע "חומת מגן" הזכור, לפני 19 שנה, גם הנשיא בוש הבן, שהיה ידידותי לישראל, יצא באמירה נוסח: "מספיק זה מספיק". הוא היה תקיף וחסר סבלנות. מדובר בשבוע וחצי או בשבועיים שלאחר תחילת המבצע. הייתה אז הפסקה, אך ישראל המשיכה בסופו של דבר עם הפוגות כמו ב"צוק איתן".

חיזור פתטי

הדרך להתמודד עם האמירה של ביידן היא קודם כל להיות חיוביים כלפיה - כן, כן, כן, אבל למצוא את הדרך להמשיך במהלך הצבאי. ישראל ניצבת על שני יסודות שמקנים לה יתרון: היא עומדת על המישור המוסרי הגבוה בעימות. מנגד ארגון טרור אסלאמיסטי, שלמרבה הצער ארה"ב מחזרת בפתטיות אחרי הפטרונית שלו, איראן. כמו כן, דווקא מדינות אירופה משגרות את שרי החוץ שלהן לעלייה לרגל המונית לירושלים. יש לכך סיבה. הן חוששות מאוד מחמאס ומהשפעתו המסוכנת על הרחוב המוסלמי בערי אירופה. יש להן אינטרס ברור שישראל תמחץ את ארגון הטרור ולא תותיר בידו ולו הישג קלוש.

אחת הטכניקות למשוך לפחות עד יום שני הבא היא להעלות למרכז הבמה את גנץ. לא רק נתניהו, אלא שר הביטחון, שהוא איש צבא ואמון על מוסר הלחימה של צה"ל, צריך להשיב לנשיא ארה"ב בדרך של הופעה מרכזית. אולי בכנסת. זאת בהנחה שגנץ, נתניהו וכוכבי מאוחדים בדבר יעדי המבצע. משום מה, שר החוץ אשכנזי כאילו יושב על הספסל מחוץ לקווים ומסתפק באירוח שרי חוץ.

בכל מקרה, הצורה שבה ישראל תיאלץ לתמרן עכשיו נגזרת מהצורך הצבאי. התקשורת המוטרפת בישראל תשתמש בקצה החבל שזרק לה ביידן כדי לתבוע הפסקת אש מיידית. דבריו של ביידן מעניקים זריקת חמצן לטרור בעזה. מנהיגי הטרור יודעים עכשיו שהם צריכים לשרוד ולהחזיק מעמד עוד קצת. הם גם יודעים שיש להם מאחז איתן בלב הממסד האמריקני. אפשרות מוכרת לישראל אחרי שתמשוך כמה ימים היא להפסיק את האש לצרכים הומניטריים בעזרת מצרים, ואז לתת לחמאס להמשיך בירי הרקטות. זה יעניק תוספת זמן של עוד שבוע לחימה.