סרט בצבעי דגל אוקראינה על המגב האחורי ברכב – זו הסיבה שבגללה נעצרה אזרחית ישראל במינסק והוחזקה במעצר במשך 28 יום בתנאים מחפירים. עכשיו, אחרי שגורשה מבלארוס לליטא, אפשר לספר את סיפורה.
אירינה קפילובה (49), מנהלת שיווק בכירה, שמתגוררת במינסק, תלתה כבר ביום השני לפלישה הרוסית סרט בצבעי הדגל הלאומי האוקראיני. מבחינת החוק הבלארוסי, אין ולא הייתה בכך כל עבירה, ולדברי אירינה, המעשה שלה זכה רק לתגובות חיוביות מנהגים אחרים (רובם המכריע של הבלארוסים מתנגדים למלחמה ותומכים באוקראינה; ד"ב).
מנגד, משטר לוקשנקו איפשר לרוסיה להשתמש בשטח בלארוס לצורך הפלישה. מכל מקום, בתחילת מאי זומנה קפילובה לפתע למשטרה בנימוק שרכבה האישי חשוד כגנוב. "לא עשיתי שום דבר בלתי־חוקי, אז חשבתי שיזהירו אותי, מקסימום יתנו קנס", היא מספרת בשיחה עם "ישראל היום", "אבל החוקר אמר לי בלי למצמץ שסרט תכלת-צהוב היום הוא כמו סרט לבן-אדום-לבן ב־2020. מכיוון שאין עבירה כזו, הוא חיבר פרוטוקול בגין התפרעות במשרדו שלא הייתה ולא נבראה, ושלח אותי לתא קר בתחנה".
יום למחרת, נערך משפט בתיקה של קפילובה. "בדיון מקוון הופיע שוטר, שהיה כביכול עד לאירוע, שישב והקריא מהדף את פרטי ה'התפרעות' שלי במשרד החוקר", סיפרה קפילובה וטענה, "מעולם לא ראיתי אותו לפני". השופטת שלחה את קפילובה ל־15 ימי מעצר במתקן בסמטת אוקרסטין הידוע לשמצה, והסיוט של הישראלית תושבת מינסק הלך והחריף.
שינה לצד השירותים
"היינו 18 נשים בתא של 8 מ"ר, בלי מצעים ובלי מספיק מיטות", היא מספרת, "כל לילה שיחקנו בטטריס אנושי – איך מתארגנים בתא השטח כך שאפשר יהיה לישון לא רק בישיבה. אני, משל, ישנתי ליד פינת השירותים – בור קליעה שאינו מבודד משאר התא אלא בקיר עד גובה הכתפיים". לעצורות לא סיפקו מצרכים אלמנטריים של היגיינה אישית, ולדברי קפילובה, אף הכניסו ("בכוונה") מחוסרות-בית מוכות כינים כדי להחמיר את הסבל.
משסיימה לרצות את 15 הימים, קפילובה קיבלה את חפציה האישיים והובלה ליציאה ממתקן המעצר – שם חיכו לה שני שוטרים ובידיהם פרוטוקול. "השעה הייתה 19:00 ובפרוטוקול כבר היו כתוב שבאותו היום בשעה 21:30 התפרעתי במקום אחר במינסק. אמרתי להם שאין מצב שאני חותמת על כך, אבל הם אספו אותי לתחנת המשטרה בכל זאת והחזיקו אותי שלושה ימים בלי משפט, כי אפילו השופט דרש מהם לתקן את הפרוטוקול. אז הם תיקנו ונשלחתי מחדש למתקן אוקרסטין".
לדבריה, כל העת הזו פנו עורך דינה, בן זוגה ובני משפחתה לשגרירות ישראל במינסק בבקשה לסיוע. "כל הזמן אמרו להם לצלצל מאוחר יותר, או הבטיחו שיחזרו אליהם, אבל בפועל איני יודעת מה נעשה, אם בכלל", היא מלינה, "עובדתית, איש לא בא לבקר אותי, אף ששהו במתקן אזרחיות זרות אחרות ואותן כן ביקרו נציגי מדינותיהן". לטענתה, ארבעה ימים לפני השחרור העבירו אותה לתא נוח יותר. "אולי זה היה בזכות השגרירות. אני לא יודעת".
היום קפילובה שוהה בליטא. הסיבה: ביום השחרור, נצטוותה לעזוב את בלארוס ללא זכות לחזור אליה במשך חמש שנים – כל זאת בניגוד לחוק. "לא קיבלתי כל סיוע, וזה מאכזב מאוד", היא טוענת כלפי שגרירות ישראל, "ציפיתי שיגיעו. בלתי סביר היה להניח שיצליחו לשחרר, אבל לפחות לדאוג לצרכים אלמנטריים כמו לאפשר מסירה של מברשת שיניים או ביגוד תחתון אפשר היה לצפות".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "הטענות של הגברת קפילובה חסרות בסיס. משפחתה של הגברת ועורכי דינה לא פנו לשגרירות, אלא שגרירות ישראל בבלארוס היא זו שיצרה קשר עם עורכת הדין ועם בתה של קופילובה לאחר שנודע דבר מעצרה. השגרירות פנתה אל הרשויות בבלארוס לגבי האזרחית הישראלית, וככל הנראה בזכות פניה זו היא שוחררה והתבקשה לעזוב את המדינה. מצער מאוד שהאזרחית טוענת טענות חסרות בסיס למרות שקיבלה את הסיוע הקונסולרי הנדרש שאף סייע בשחרורה".
לא פורסמה אזהרת מסע
זו לא הפעם הראשונה שאזרחי ישראל נעצרים בבלארוס בשנתיים האחרונות. במהלך המחאה האזרחית נגד זיוף הבחירות, נעצרו והוכו אלכסנדר פרומן וארטיום פרונין, וגם לשניהם היו טענות לשגרירות.
בחודש דצמבר שוחררה, לאחר מעורבות נשיא המדינה הרצוג, עורכת הדין מאיה רייטן-סטול, שנתפסה בנמל התעופה של מינסק עם קנאביס והוחזקה במשך חודשיים במעצר. במקרה שלה, עונש מאסר הומר בקנס.
למרות השרירותיות הפוטנציאלית של המעצרים, ישראל לא פרסמה אזהרת מסע למדינה (למעט בקשה לא להגיע לגבול הדרומי שלה, הסמוך לאוקראינה, בשעת המלחמה).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו