"חוק יו"ש" הוא אחיזת עיניים שדרכה מנסה גדעון סער לסלול לעצמו את הדרך חזרה אל המחנה הלאומי. כוחו האלקטורלי קטן משל ראש הממשלה, לשמאל הוא לא שייך וגם למרכז אין לו מה להציע כשגנץ בזירה. הגשרים של סער שרופים ברוב החזיתות. חוק יו"ש הוא הסולם שעליו מנסה סער לטפס כשריח הבחירות עולה באפו, ועד כה העביר קדנציה ללא הישגים לימין.
הוא מנסה לצייר את החוק כ"מיני ריבונות", הגם שבפועל מדובר בהפך: החוק הוא ספין המוקדש לימין. המשנה ליועמ"שית בחרה לציין את השבוע שבו חוגגים 55 שנים לאירוע ההיסטורי שבו מוטה גור קרא "הר הבית בידינו" ומשה דיין החזיר לוואקף את המפתחות, במנשר מיוחד תחת הכותרת: "השלכות אפשריות של פקיעת החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום תשכ"ז", ובו פירטה מה עלול לקרות אם לא תוארך הוראת השעה שמוארכת כבר 55 שנים. בכל חמש שנים הממשלה מצביעה כמעט אוטומטית, למעשה, על היעדר הכרעה בסוגיית השטחים הכבושים. או המשוחררים. יו"ש, יש"ע, או אם שמרית מאיר כותבת לכם - הגדה המערבית.
לפי הדו"ח המפחיד של המשנה סומפולינסקי, חייבים להמשיך את המצב הנוכחי ולשים עוד פלסטר על המציאות. היא מציינת שורה של איומים על הסדר הציבורי, בעיקר על מערכת המשפט, כגון: "לא תהיה סמכות להחזיק בכלא הישראלי אסירים ביטחוניים". סוף־סוף מעלים לדיון את האסירים, והכותבת מוטרדת מכך שאין מבנים ביו"ש שאליהם ניתן להעבירם. לא מתנאי הכליאה החינניים, לא משחרור בעסקאות בזויות, לא מניתוחי אף למחבלות; עוד מצוין במכתב הבהול כי יהיה קושי להעמיד לדין ישראלים שביצעו עבירות פליליות, בבתי משפט ישראליים. למה? כי בתעודת הזהות כתוב שהם מתנחלים. ממשלות ימין מתחלפות פה מאז 1977, אף אחת לא ראתה חשיבות בהסדרת מעמד המתנחלים כיצורים אנושיים לגיטימיים. עוד מזהירה סומפולינסקי כי אם לא תוארך הוראת השעה, לא תהיינה זכויות אחרות לישראלים ביו"ש, כגון ביטוח בריאות ממלכתי או פונדקאות; בשולי הדברים, ניתן גם להבין שמתנחלים יוכלו לממש את הסטיגמה השמאלנית ולא לשלם מסים. כאן יש צדק היסטורי מסוים עם מי שהמדינה באופן עקבי רואה בו סוג ב'. כיף.
השראה מאפרים קישון
כשהמשנה ליועמ"שית מאיימת כי יהיה קשה לנהל תביעות נזיקין אזרחיות של ישראלים נגד פלשתינים, כגון בתאונת דרכים, עולה התהייה שמא היא שואבת השראה מאפרים קישון. מי שמכיר את מראית החוק בכבישי יו"ש יודע שעל ציר 60, למשל, לא כדאי להיקלע לתאונת דרכים עם פלשתינים. הגם שלפי הסכמי אוסלו הוקם מנגנון אכיפה דרך הרשות הפלשתינית, הרי בפועל הוא לא מתפקד ונהגים ישראלים הנדרשים לכך תובעים את הביטוח של עצמם, משלמים השתתפות עצמית ודמי ביטוח מופקעים לאחר מכן, פשוט כי אין עם מי לדבר. הרש"פ משמשת עיר מקלט לפושעים, ושוטרים ישראלים מעדיפים לקנוס ישראלים על מהירות מופרזת בצומת כרמי צור מאשר לאכוף יידוי אבנים קילומטר משם, באל־ערוב.
הספין של סער הוא אחיזת עיניים, אבל זו אחיזת עיניים קטנה לעומת השקר הגדול שממשלות הימין, בעיקר, אוחזות ומאחזות בו כל השנים. ישראל בוחרת במודע לא לחבר אליה את מה שנשאר מהשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים. הגנרלים הפלמ"חניקים שפיקדו על שחרור חברון ושכם לא היו מאמינים שבישראל 2022 אסור ליהודי לרכוש קרקעות ביו"ש, כשאפילו באירופה לא חלות עליו כאלה הגבלות.
מפלגות העבודה הצביעו בעד, כאשר החוק נרמל את הכיבוש. ב־25 השנים האחרונות הוכנסו סעיפים שמנרמלים גם את הסכמי אוסלו, ומפלגות הימין תמכו. שום זרקור לא הופנה לנושא, כי גם לליכוד וגם למערך יש אינטרס: להחזיק את המתנחלים באוויר. שתמיד תהיה אפשרות לפנות חבל ארץ אחד, או שניים, ולאיים במדינת יהודה על אוכלוסיה משלמת מסים, משרתת בצבא וקולטת פליטים פי אלף יותר מכל חברה אחרת. מתנחלים אינם אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל, הם בובות בלוח השחמט של הפוליטיקה הישראלית, כמעט על כל אגפיה.
ברגל משדה מואב
מיהו ימני? במדינת ישראל, נוטים לחשוב, ימני זה מי שתומך בהתיישבות ביהודה ושומרון. נכון? שמאלני לא רוצה התנחלויות, ימני כן. אומה של אינטליגנטים, והתמה המטופשת הזאת עדיין, משום מה, תופסת. יישובים שהקים המערך ופינה הליכוד לא יזיזו אותנו מהפרדיגמה. אז אולי בסופ"ש נחשוב. בחג השבועות נקרא על נעמי, שלא התייאשה מהלגלוג ומהגילנות שהפגינו כלפיה, והחליטה לשקם את חייה. נשקע ברומן הרומנטי של רות ובועז, ולא נתקטנן עם ערפה. הכל קרה בשדות בית לחם, עשרה קילומטרים ממרכז ירושלים. לו גיבורי המגילה היו קופצים לבקר הם אולי היו שמחים לגלות את גוש עציון בפאתי השבילים שבהם התרחשה המיתולוגיה, אבל ייתכן שהיו מעדיפים ללכת ברגל לשדה מואב. שנים של דיבורים על חשיבותם האסטרטגית של אפרת, מעלה אדומים ושאר עוטפי ירושלים לא הניבו דבר בשטח.
פרקטיקת החיים ביו"ש הפכה בלתי נסבלת בתקופת הממשלה הנוכחית, שהפסיקה את עבודות הפיתוח בכבישים, הפכה את התנועה היומיומית לבלתי אפשרית והמשיכה את הקפאת הבנייה. אם 55 שנים לאחר שחרור מחוז כיסופינו אי אפשר לנהל בו חיים תקינים, הגיעה השעה לדבר על הוראת השעה הזאת, ולהבין איך החיים בחברון, בעציון ובשומרון צריכים להיראות. או שיש ימין שמעוניין לחוקק חוקים שיעניקו מעמד של בני אדם לתושבי יו"ש, או שיש פוליטיקאים שמנסים להחביא את הסטטוס של השטחים. אי אפשר להמשיך לפסוח על שתי הסעיפים בכל חמש שנים ביוני, גדעון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו