מחפשים את מי להאשים

השבוע דווח כי מתחזק הרושם שהממשל האמריקני בראשות הנשיא ג'ו ביידן לא יחתום על הסכם גרעין חדש עם איראן. את הדיווח יש לראות בהקשר של הודעת דוברת הנשיא לפיה איראן במרחק שבועות ספורים מסף יכולת גרעינית צבאית עצמאית. מדינת סף היא לאו דווקא בעלת יכולת לבצע מתקפה, אך מקבלת את היחס של מדינה גרעינית משום שיש לה את היכולת לבנות ולהשתמש בנשק כזה באופן עצמאי תוך פרק זמן לא ארוך.

ממשל ביידן פתח בשיחות הגרעין עם איראן בווינה לפני שנה. התכלית המוצהרת של השיחות, כמו של המגעים שהובילו להסכם הגרעין בימי אובמה בשנת 2015, היתה למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית תוך עיכוב הגעתה ליכולת גרעינית צבאית עצמאית. אך מתוכן הסכם הגרעין של אובמה, כמו גם ההדלפות של ההסכמות שאליהן הגיע הצוות של ביידן מול האיראנים בווינה, ברור כי ההפך הוא נכון. תכלית הדיפלומטיה הגרעינית של ממשלי אובמה וביידן מול איראן היתה ונשארה להבטיח שאיראן תהיה מעצמה גרעינית עם היכולת הכלכלית להפוך לכוח הגמוני במזרח התיכון.

ההגבלות שהוטלו בהסכם מ־2015 על פעילות הגרעין האיראנית היו זניחות לעומת היד החופשית שההסכם נתן לאיראן לפתח יכולות משוכללות ומתקדמות בהרבה מאלה שהיו לה לפני שבע שנים. היו גם תאריכים להתפוגגות תוקף ההגבלות.
על פי ההערכות האופטימיות ביותר, ההסכם ההוא הבטיח שמרגע קבלת ההחלטה, ייקח לאיראנים שנה להפוך למדינת סף גרעינית. על פי ההערכות האופטימיות ביותר ביחס למו"מ שהצוות של ביידן מנהל כיום, ההסכם החדש יבטיח מרווח זמן של ארבעה עד שישה חודשים להעשרת האורניום הדרוש לנשק גרעיני.

והנה האמריקנים מודיעים השבוע, שאיראן נמצאת במרחק של "שבועות ספורים" מסף העצמאות הגרעינית הצבאית (הצהרות שרח"ט מחקר של אמ"ן, תא"ל עמית סער, חוזר עליהן בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע" בגיליון זה).

הפריצה קדימה

הקרן להגנת דמוקרטיות היא מכון מחקר בוושינגטון שהוביל את המערכה למען סנקציות נגד איראן בעשור וחצי האחרונים. ב־3 במארס פרסמו חוקרי המכון דו"ח שבו פירטו כיצד איראן הגיעה למרחק נגיעה מהסף הגרעיני. במאי 2018, הודיע הנשיא דאז דונלד טראמפ כי החליט להוציא את ארה"ב מההסכם של אובמה לנוכח הפרתו; האיראנים לא מילאו אותו ככתבו וכלשונו וגם לא ברוחו. שנה אחר כך, האיראנים הודיעו כי הם מתנערים מההגבלות שההסכם הטיל על הפעילות הגרעינית שלהם בתגובה למדיניות ממשל טראמפ.

אך בניגוד להצהרות, מאז מאי 2019 ועד הניצחון של ביידן בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, האיראנים לא ממש הגבירו את הפעילות הגרעינית שלהם. וזאת משלוש סיבות עיקריות. ראשית, הם פחדו מתגובה קשה מצידו של טראמפ. שנית, הם רצו להעצים את הדמוקרטים שהתחייבו לבטל את מדיניות הלחץ המקסימלי של ארה"ב וישראל, ולשוב להסכם הגרעין של אובמה. ושלישית, המתקפות התכופות נגד מתקני הגרעין של איראן ונגד ראשי פרויקט הגרעין שלה - שאותן ייחסו גורמים בינלאומיים לישראל - הוציאו את המשטר משיווי משקל וחייבו את ראשיו לעסוק במגננה במקום בהתקדמות הפעילות הגרעינית שלהם.

אחרי שביידן נבחר ועוד טרם כניסתו לבית הלבן, בינואר 2021, האיראנים ביטלו חלק ניכר ממנגנוני הפיקוח על הפעילות הגרעינית שלהם, והגבירו את רמת העשרת האורניום שלהם מ־3.67% ל־20 אחוז. בפברואר 2021, איראן החלה לייצר אורניום מתכתי - מרכיב חיוני בנשק אטומי. סמוך לתחילת שיחות הגרעין בווינה באפריל 2021, האיראנים הגבירו את רמת ההעשרה שלהם ל־60% (99% מהדרך לרמת העשרה צבאית). אם תכלית המדיניות של הממשל מול איראן היתה למנוע ממנה נשק גרעיני, אזי ממשל ביידן היה מגיב לפעילות זאת בחריפות. אפשר היה להחריף צעדים בתחום הסנקציות ולהעלות את רף הדרישות בכל הקשור להסכם חדש. מה שקרה זה בדיוק ההפך. לא רק שהממשל לא הידק את הסנקציות, הוא הפסיק לאכוף את הסנקציות שממשל טראמפ הטיל על יצוא הנפט והגז בידי איראן. כפועל יוצא מכך, הכנסותיה של איראן היום מיצוא גז ונפט חזרו לרמת הרווחים שלה לפני שטראמפ הטיל את הסנקציות החדשות במסגרת הלחץ המקסימלי.

ומי אשם? טראמפ כמובן

ממשל ביידן מנע מסוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית לגנות את איראן. מחלקת המדינה נמנעה מלבקר את איראן בחריפות על הפעילות הגרעינית שלה. הממשל לא מגיב בצורה משמעותית להתגברות התוקפנות של איראן נגד ערב הסעודית והאמירויות, גם לא לניסיונות הגלויים של איראן להתנקש בבכירי ממשל טראמפ, לרבות מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו, והיועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון - על אדמת ארה"ב.

גם תוכן ההסכם שאליו חותר הממשל, וגם התגובות המתירניות שלו לפעילות העוינת של איראן, חושפים את המגמה האמיתית של ביידן ואנשיו: לא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.
וזה מביא אותנו לאפשרות שאיראן תעבור את הסף הגרעיני ללא הסכם. אמנם ברור כי הממשל מעדיף להשיג הסכם לאחר שיצא מגדרו לפייס את האיראנים, אך יש יסוד להניח כי אנשיו של ביידן לא יבכו אם זה לא יקרה. ואם אכן תהפוך איראן למדינת סף ללא הסכם, הם ידאגו להאשים את טראמפ בתוצאה הרת האסון והצפויה של המדיניות שלהם. הרי מאז הבחירות, בתמיכת התקשורת בארה"ב, ביידן ואנשיו טוענים באופן שקרי שאיראן מתקדמת לעבר יכולת גרעינית צבאית בגלל החלטת טראמפ לצאת מההסכם של אובמה.

באשר לישראל, הרושם הוא שמבחינת הממשלה הנוכחית, חשובה יותר הרטוריקה של הנשיא ביידן ואנשיו מאשר המהות של מדיניותם. ראש הממשלה נפתלי בנט ושותפיו אוהבים את הרטוריקה של הממשל נגד טראמפ, שכן היא תואמת את ניסיונותיהם להאשים את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו באחריות להתקדמות הגרעינית האיראנית. דיווחים על חבלה מסתורית במתקני גרעין וכטב"מים אמנם מופיעים פה ושם. אך קצב הפעילות ועוצמת האפקט שלה בדעיכה דרמטית במהלך עשרת החודשים האחרונים. צמצום פעולות חבלה משמעותו אחת. לראשונה זה שנים, איראן יכולה להתרכז בלי שיפריעו לה יותר מדי בהתקדמות הפיתוח הגרעיני. פחת ההכרח להתמקד במגננה ובביטחון הפנים.

לנוכח היעדר פיקוח אפקטיבי על נושא הגרעין ופיתוח הטילים קשה לדעת כמה איראן קרובה לסף הגרעיני. בישראל מאמינים שיכולת שיגור פצצה היא עניין של שנה-שנתיים. מה שוודאי הוא שהאינטרס הישראלי נפגע בגלל האשליה שיש על מי לסמוך בוושינגטון בכל הנוגע לטיפול אפקטיבי בגרעין האיראני.