ההתחממות הגלובלית בדרך לשיא חדש: "כל שבריר מעלה - אסונות טבע קיצוניים"

דוח ראשון מסוגו של תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP), שפורסם תחת הכותרת "הגבלת החריגה", מציג אזהרה חסרת תקדים ומבהיר באופן חד-משמעי כי האנושות עומדת לחצות את גבול ההתחממות הגלובלית של 1.5 מעלות צלזיוס כבר בשנים הקרובות.

לפי הדוח, שגובש על ידי כמעט 50 מדעני אקלים מובילים, אפילו בתרחיש האופטימי ביותר הטמפרטורה הגלובלית תגיע לשיא של 1.8 מעלות צלזיוס מעל העידן הטרום-תעשייתי, בעוד שתרחישים אחרים חוזים חצייה של 2 מעלות צלזיוס.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הגיב בחריפות לממצאים ומסר כי "החום הלוהט של הקיץ הזה, שריפות הענק המשתוללות והשיטפונות הקטלניים הם אזהרה לגבי הבאות". הוא הדגיש כי יש לעשות הכל כדי להפוך את החריגה מעבר ל-1.5 מעלות לקטנה וקצרה ככל האפשר, דבר הדורש לדבריו "חריגה של שאפתנות" מצד מנהיגי העולם.

המשמעות של חציית הרף הקריטי הזה היא הרסנית ומאיימת על יציבותן של מערכות אקולוגיות וחברתיות ברחבי הגלובוס.

"אין תוצאות טובות מעל 1.5 מעלות"

המנהלת המבצעת של תוכנית הסביבה של האו"ם, אינגר אנדרסן, הבהירה כי "אין תוצאות טובות אם נישאר מעל 1.5 מעלות". אנדרסן הסבירה כי גלי חום קיצוניים כבר כעת גובים חיי אדם ומשבשים את השגרה, אך מעבר לרף זה, הסכנות יתעצמו בכל שבריר מעלה ויובילו לאסונות טבע קיצוניים פי כמה, להצפת מדינות אי קטנות וערי חוף נמוכות, ואף לצמצום של 14% בייצור המזון העולמי ללא התאמה אגרסיבית.

מעבר לכך, החריגה מגדילה את הסיכון לחציית "נקודות מפנה" בלתי הפיכות כמו קריסת מדפי הקרח בקטבים, הרס יער האמזונס ושיבוש זרם ה-AMOC המווסת את האקלים הגלובלי.

מדענים מזהירים כי גם אם נצליח להוריד את הטמפרטורות בעתיד, לפחות רבע מהקרחונים יימסו לצמיתות ומינים שייכחדו לא ישובו.

דברה רוברטס, מדענית אקלים דרום-אפריקאית שסייעה בפיתוח הדוח, הבהירה כי השארת הטמפרטורות מעל היעד לטווח ארוך תדון מיליוני או מיליארדי בני אדם לסבל בעולם מסוכן ולא שוויוני יותר.

למרות תמונת המצב המבהילה, מדעני האו"ם מבהירים כי עדיין ניתן להציל את מטרות הסכם פריז באמצעות אימוץ נתיב של "חריגה, שיא וירידה". לשם כך, העולם נדרש לחתוך את פליטות גזי החממה, כולל מתאן, ב-55% עד שנת 2035 ולהגיע לאפס פליטות נטו עד אמצע המאה.

במקביל להאצת המעבר מאנרגיה מבוססת דלקים מאובנים לאנרגיות מתחדשות, יהיה צורך ליישם שיטות לסילוק פחמן דו-חמצני (CDR) מהאטמוספירה, הן באמצעים טבעיים כמו ייעור והן בטכנולוגיות שאיבה מתקדמות.

עם זאת, ריצ'רד בטס, מדען אקלים מאוניברסיטת אקסטר וחבר בצוות הליבה שפיתח את הדוח, מזהיר מפני שאננות וקובע כי "לא ניתן להסתמך על CDR ככרטיס יציאה חופשי מהכלא", שכן טכנולוגיות אלו מוגבלות ויקרות. הצלחת התוכנית מחייבת שיתוף פעולה גלובלי וצדק אקלימי, שבו המדינות המזהמות ביותר יישאו בעיקר העלויות ויסייעו למדינות פגיעות להתאים את עצמן למציאות המשתנה. כפי שסיכמה דברה רוברטס באופטימיות זהירה: "יעד הנסיעה שלנו לא השתנה... מה שהשתנה זה המסלול, והוא עדיין מתעצב".