החל מה-4 ביוני ועד תחילת יולי, יצוין בישראל החודש למניעת בזבוז מזון. מטרת החודש היא למקד את תשומת הלב הציבורית בנתון בלתי נתפס: כל אותן שאריות מקופסאות האוכל, ירקות שנשכחו במגירה והעודפים מארוחות החג שאנחנו זורקים לפח – מצטברים לאחת הבעיות הכלכליות והסביבתיות הקשות ביותר של ימינו.
לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), כשליש מהמזון המיוצר בעולם אינו נצרך כלל. המשמעות היא שמאות מיליוני טונות של מזון ומשאבים יקרים הולכים לאיבוד מדי שנה. בישראל התמונה דומה, כאשר חלק משמעותי מהבזבוז מתרחש דווקא בתוך הבתים הפרטיים שלנו.
הבזבוז לא מתחיל בפח
חשוב להבין שזריקת המזון היא רק סוף התהליך. ייצור מזון הוא תהליך עתיר משאבים הכולל כריתת יערות, שימוש נרחב במים, דישון קרקעות ואנרגיה עצומה לשינוע ולקירור. מאחורי כל עגבנייה או פרוסת לחם עומדים ימים של עבודה חקלאית ושרשרת לוגיסטית מורכבת.
כשאנחנו משליכים אוכל, אנחנו זורקים מערכת שלמה של משאבים, והנזק הסביבתי הוא עצום: מזון שמתפרק במטמנות יוצר גז מתאן – גז חממה שעוצמתו גבוהה פי עשרות מזו של פחמן דו-חמצני. לפי הערכות בינלאומיות, אילו בזבוז המזון היה מדינה, הוא היה מדורג בין הפולטים הגדולים ביותר בעולם של גזי חממה.
23 מיליארד שקלים נזרקים מדי שנה
המחיר הכלכלי בישראל חד וברור: מדי שנה נזרק מזון בשווי מוערך של כ-23 מיליארד שקלים. מדובר בכסף טהור שיורד לטמיון, בזמן שמשפחות רבות עדיין מתמודדות עם חוסר ביטחון תזונתי.
החדשות הטובות הן שהפתרון נמצא בידיים שלנו ומתחיל בהחלטות קטנות ויומיומיות:
תכנון קניות מדויק: קונים רק מה שצריך.
שימוש יצירתי בשאריות: הופכים את מה שנשאר לארוחה חדשה.
הפחתת "פסילה" אסתטית: ירק קצת פחות יפה הוא עדיין מזון ראוי ומזין.
בסופו של דבר, מדובר באחריות חברתית. שינוי קטן בכל בית עשוי להיראות זניח, אך כשהוא מוכפל במיליוני משקי בית, הוא הופך להשפעה אמיתית על הכלכלה והסביבה. כדי להעמיק את המודעות, התגייסו במכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, והכינו סרטון הסברה קליל שמטרתו להנגיש את הנושא המורכב לקהל הרחב ולהניע לשינוי הרגלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו