מרכז הישראלי לבטיחות וגהות בע"מ פרסם דו"ח מטריד בנוגע למדיניות הקנסות של המשרד להגנת הסביבה. הניתוח, שבחן את שיעורי ההפחתה בעיצומים כספיים שהוטלו על עברייני סביבה מאז 2021, חושף פערים חדים ומעוררי שאלות בין קבוצות שונות של מפרי חוק.
פערים דרמטיים בין יבואנים ליצרנים
מבחינת הנתונים שהעלה המשרד למאגרי המידע הממשלתיים התברר כי קיים פער חד בין קבוצות מפרי חוק שונות: יצרנים ובעלי היתר רעלים זוכים להפחתות ממוצעות דו-ספרתיות מהקנס המקורי, בעוד יבואנים כמעט שאינם מקבלים הפחתה - עם שיעור ממוצע של 0.5% בלבד.
כמו כן נמצא פער חד בשיעור הפחתת גובה העיצום לפי סוג העבירה: בעיצומים לפי חוק למניעת מפגעי אסבסט וחוק פסולת אלקטרונית ניתנו הפחתות ממוצעות של כ-40%, בעוד שבעיצומים לפי חוק הצמיגים לא ניתנה הפחתה כלל.
קנסות של עשרות מיליונים - והפחתות של 32 מיליון
עוד מציין המרכז כי שיעור ההפחתה הכולל, ביחס לסכום העיצומים המקורי, הוא כ-23.9%: כ-32.28 מיליון שקלים מתוך כ-135.08 מיליון שקלים שהוטלו מאז 2021 על עבירות סביבתיות הופחתו. כך, בפועל שילמו המזהמים רק 103.3 מיליון שקלים.
ארבעה מתוך חמשת הקנסות הגבוהים ביותר הוטלו בגין הפרות של חוק אוויר נקי, כאשר כרמל אולפינים מחזיקה בשיא העיצום הבודד.
המנגנון: "כלי אסטרטגי שהופך את המדינה לחוקר ושופט"
אסף רגב, העומד בראש המחלקה להגנת הסביבה במרכז הישראלי לבטיחות וגהות בע"מ מיסודו של עו"ד רונן ורדי, מסביר את מנגנון אחוז ההפחתה. לדבריו, מדובר במנגנון משפטי מרכזי המאפשר למשרד להגנת הסביבה להפחית את גובה העיצום הכספי שנקבע בחוק עבור עבירות סביבתיות.
"במקום לנהל מאבקים משפטיים ארוכים, המדינה מציעה תמריץ כלכלי בדמות הנחה המבוססת על קריטריונים ברורים כגון היעדר הפרות קודמות בחמש השנים האחרונות או נקיטת פעולות לתיקון המפגע", מסביר רגב. "מדובר בכלי אסטרטגי ההופך את הממשל לגוף חוקר ושופט המסדיר ליקויים במהירות".
המנגנון מעודד חברות להודות באשמה ולתקן את הנזק בתמורה לחיסכון כספי משמעותי, ובכך מחליף את האכיפה הפלילית המורכבת בהליך מנהלי מהיר המכניס כסף רב לקופת המדינה ביעילות מרבית.
לאחר קבלת עיצום כספי ניתן להתמקח עם הרגולטור ואף להשיג אחוזי הפחתה ניכרים - בממוצע של כ-25%, ויש מקרים אף של למעלה מ-60%. לדברי רגב, "היערכות מוקדמת, יישום נהלי ניהול סביבתי, ליווי וייעוץ מקצועי מוקדם של מומחים וביצוע סקר פערים ביישום היתרי רעלים בשטח יכולים להפחית משמעותית את הסיכון לחשיפה לקנסות כבדים והליכים פליליים".
חוק אוויר נקי אחראי ליותר מ-50% מהגבייה
עוד מציין המרכז כי חוק אוויר נקי אחראי ליותר מ-50% מסך הגבייה הכספית של המשרד להגנת הסביבה, למרות מספר תיקים נמוך יחסית - מה שמעיד על חומרת הענישה בתחום זה. מנגד, בחוק הפיקדון כמעט ולא ניתנות הפחתות.
לדברי רגב, כ-70% מסך העיצומים הכספיים לפני הפחתה נובעים מחוסר עמידה של ארגונים בחוק אוויר נקי וחוק החומרים המסוכנים. "הדבר מדגיש את הצורך של ארגונים גדולים כקטנים ללמוד את דרישות הרגולטור ולבצע את ההתאמות", הוא אומר. "גם ארגונים כמו בתי מלון נדרשים בהיתר רעלים ועוברים על החוק תוך סיכון ציבור הנופשים במלון. אפילו ארגונים קטנים כמו יקבים נדרשים בהיתרי רעלים".
תקדים בבית המשפט העליון
לפני כשנה וחצי קבע בית המשפט העליון תקדים משפטי כאשר התערב בגובה הקנסות שהטיל המשרד להגנת הסביבה על בית עסק שהפר את היתר הרעלים. בית המשפט צמצם בכ-50% את הקנס המקורי שעמד על כ-1.2 מיליון שקלים, וגם קיבל את בקשת החברה לשלם את הקנס ב-10 תשלומים ללא ריבית והצמדה, לאחר שמצא כי הקנס יפגע משמעותית בחוסנה הכלכלי של החברה וכי אותם ליקויים כבר הוסדרו.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד להגנת הסביבה מטיל עיצומים כספיים על פי החוקים והתקנות שבסמכותו, באופן שיוויוני ועקבי. הפחתה בשיעורי העיצומים הכספיים שבסמכות המשרד מתבצעת בהתאם להוראות החוק הספציפי ולעילות ההפחתה הקבועות בתקנות שהותקנו מכוחו (ככל שהותקנו), שיעורי ההפחתה שנקבעו ועל פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
הטענה כי המשרד להגנת הסביבה מקל על התעשייה ומחמיר עם היבואנים מציגה את נתוני העיצומים הכספיים באופן מטעה, ללא התחשבות בסוגי ההפרות לפי החוקים השונים, בבחינת קיומן של תקנות הפחתה או בהתקיימות העילות להפחתה.
כך גם הטענה כי "לאחר קבלת עיצום כספי ניתן להתמקח עם הרגולטור ואף להשיג אחוזי הפחתה ניכרים" – אינה מקובלת.
בהתאם להוראות החוק, המשתנות מחוק לחוק, מפר שקיבל הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי רשאי לטעון טענותיו בעניין, וככל שהראה כי התקיימו לגביו נסיבות הפחתה לפי תקנות בהן נקבעו עילות הפחתה – סכום העיצום שייקבע בדרישת התשלום יופחת בהתאם לתנאים מפורטים וברורים."
