החשמל ייפול לפני הטילים? נקודות התורפה של משק החשמל בחירום

בין איראן לשקע בקיר: האם החוסן האנרגטי של ישראל מוכן למלחמה בעצימות גבוהה?

איומי איראן מחזירים לקדמת הבמה שאלה שנדחקה לשוליים: עד כמה משק החשמל הישראלי ערוך לפגיעה בתשתיות קריטיות. דורית בנט, ממובילות תחום האנרגיה המתחדשת בישראל, מזהירה מפער הולך וגדל בין הפוטנציאל לבין היכולת ליישם חוסן אנרגטי אמיתי - דווקא כשהביקוש לחשמל מזנק והאיומים מתחדדים.

המתיחות הביטחונית המתמשכת במזרח התיכון, והאפשרות להסלמה מול איראן, מציבות את משק החשמל הישראלי תחת זרקור חדש. בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת בחדירת אנרגיות מתחדשות - בעיקר סולארי ואגירה - אך בפועל ישראל עדיין נשענת במידה רבה על תשתיות ריכוזיות ועל מספר מצומצם של מקורות ייצור. במצב כזה, פגיעה ממוקדת אחת עלולה להפוך במהירות למשבר רחב היקף.

לדברי דורית בנט, החוסן האנרגטי אינו מותרות סביבתיות אלא תנאי בסיסי לביטחון לאומי וליציבות כלכלית. בנט, ממייסדות כנס אילת-אילות, שייערך השבוע בפעם ה-11, מתריעה מפני קצב יישום איטי שאינו מדביק את קצב האיומים והביקוש.

יעד על הנייר, מציאות איטית בשטח

ישראל הציבה יעד של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, אך בנט מטילה ספק ביכולת לעמוד בו. "לפי קצב חיבור תחנות הכוח הסולאריות והאגירה לרשת, ולפי קצב פיתוח רשת החשמל, נראה שב-2030 לא נצליח להגיע ליעד של 30%", היא אומרת. "אני מקווה שנגיע ל-22% עד 25% - וגם זה אם נהיה מאוד אופטימיים".

לדבריה, לאחר יותר מ-20 שנה, ישראל הגיעה לכ-13% בלבד של אנרגיה מתחדשת בתמהיל משק החשמל. רשות החשמל כבר מדברת על יעדי ביניים שאפתניים עד 2050, אך כאן עולה שאלה קריטית: בכמה תגדל צריכת החשמל בישראל? "מהפכת ה-AI וחוות השרתים עומדות להקפיץ את הביקוש ולהקשות מאוד להגיע לאחוזים האלה", מזהירה בנט.

תרחיש חירום: איפה נקודת התורפה

בתרחיש של תקיפה איראנית, בנט מציירת תמונה מפוכחת: "המטרות המרכזיות יהיו אסדות הגז - שמספקות כ-70% מייצור החשמל בישראל - תחנות הכוח במישור החוף, מצבורי הדלק של תש"א וקצא"א, וכמובן בתי הזיקוק".

באשר למשך הפגיעה, היא מסבירה כי קשה להעריך: "בהחלט יכולה להיות סיטואציה של יום-יומיים של הפסקות חשמל. קשה לי לראות יותר מזה, אבל החיים תמיד יכולים להפתיע".

לדבריה, הוויכוח האמיתי אינו משך ההפסקה אלא מבנה המערכת. "פגיעה בתשתית ריכוזית עלולה להשבית אזורים רחבים. לעומת זאת, מתקנים מבוזרים וקטנים מצמצמים משמעותית את היקף הניתוקים - גם אם נפגע חלק ממתקן סולארי, החשמל ממשיך לזרום מהחלקים שלא נפגעו".

לא רק שמש: סל האפשרויות הירוקות

לצד אנרגיה סולארית, קיימות בישראל אפשרויות נוספות: טורבינות רוח (בהיקף מוגבל), אנרגיה מאשפה, מימן ירוק, אנרגיה גיאותרמית, אנרגיה מגלי ים ואפילו אנרגיה גרעינית - שעדיין נחשבת יקרה במיוחד. "הטכנולוגיות קיימות", מדגישה בנט, "אבל היישום איטי".

החסמים: קרקע, רשת וקצב

לדברי בנט, שני חסמים מרכזיים מעכבים את המהפכה: זמינות הקרקע וקיבולת רשת החשמל - בעיקר בפריפריה, שם מיוצר רוב החשמל. בשטחים עירוניים החסם שונה: ייצור בדו-שימוש הוא יקר יותר בשל מחסור במקום ונצילות נמוכה של טכנולוגיות משולבות בקירות ובחלונות.

איך יוצאים מהפלונטר? הפתרונות, לדבריה, ברורים אך דורשים החלטות אמיצות:
הרחבת תחנות משנה ותחמ"גים, פיתוח רשתות במתח גבוה ונמוך (הזולות והמהירות יותר), הימנעות מקווי הולכה במתח עליון, והפניית התקציבים לעידוד דו-שימוש עירוני - כולל קירות וחלונות סולאריים.

בנוסף, היא קוראת לעודד הקמת צרכני חשמל גדולים, כמו חוות שרתים, בקרבה לייצור - בעיקר בפריפריה ובדרום - מהלך שחוסך זמן, כסף ומפגעים סביבתיים.

גם לציבור יש תפקיד

"אפשר לייצר אנרגיה גם בבניין משותף. זה מפחית את חשבון החשמל, משפיע ישירות על יוקר המחיה ובמצבי חירום מאפשר רציפות תפקודית ליום ויותר". לדבריה, למרות הכרזת שר האנרגיה אלי כהן על פרויקט "100 אלף הגגות", בפועל מומשו עד כה רק כ-2% ממנו.

רגע לפני כנס אילת-אילות, בנט מסכמת: משק האנרגיה הישראלי ניצב בפני הכרעה - האם הפיילוטים יהפכו למדיניות רחבה והביזור והאגירה יקבלו עדיפות אמיתית, או שהקצב האיטי ימשיך להשאיר את ישראל פגיעה, דווקא כשהסיכון גבוה מאי פעם.