איני יודע מה חושבים שר החוץ גדעון סער והשרה להגנת הסביבה עידית סילמן על אמנת פריז לאקלים, שממנה שוקלת ישראל לפרוש, אך השנתיים האחרונות לבדן מלמדות עד כמה שינוי האקלים של כדור הארץ משפיע על מדינת ישראל. מחד, אנו עדים לבצורת מהקשות ביותר שידעה ישראל אי פעם ומאידך אנו רואים גשמי זעף חריגים שהמדינה לא חוותה אותם בעבר בתדירות כזאת.
שנתיים אלו לבדן מלמדות עד כמה משמעותית תהיה ההשפעה של התחממות כדור הארץ על ישראל. לא מדובר באמירה שלי, אלא בקביעות חד משמעיות שפורסמו על ידי הגוף האמין ביותר בישראל בתחום השירות המטאורולוגי. רק בשנה שעברה העריכו מומחי השמ"ט כי "גלי חום קיצוניים עם טמפרטורות של 50 מעלות צלזיוס ומעלה יהפכו לתופעה שכיחה יותר בישראל בעשורים הקרובים כתוצאה משינוי האקלים".
לא מדובר כאן בשיקולים סביבתיים או מוסריים, אלא בשיקולים כלכליים טהורים בעלי השפעה ישירה על היצוא הישראלי לאירופה, על השקעות פיננסיות בישראל, על המגזר היצרני וכמובן על ההייטק
כמו כן, השמ"ט ורשות החירום הלאומית פרסמו תרחיש ייחוס המנחה את המדינה להיערך לגלי חום של 49 מעלות שיתרחשו פעמיים בחודש במהלך הקיץ. נכון לינואר 2026, השירות המטאורולוגי הזהיר כי קצב ההתחממות בישראל גבוה מהממוצע העולמי, מה שמוביל לעלייה בתדירות ובעצימות של עומסי חום קיצוניים.
הערכות אלו מדברות בעד עצמן ומלמדות עד כמה חשוב שישראל לא רק שלא תפרוש מאמנת פריז אלא תהיה אחת המדינות המרכזיות שמובילות את המאבק העולמי בתחום הקטנת הפליטות.
אלא שבישראל, כמו בישראל - שהיא, בפרפרזה על המשפט האמריקני הידוע "ארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות", מתברר כי במקום להתקדם קדימה - ישראל מתעקשת להתקדם לאחור בניגוד למגמה העולמית.