יותר מים – יותר תחלואה: כך משק המים הישראלי מדרדר למשבר בריאותי

ישראל צורכת מים בכמות הגדולה בכ30% מכמות המים הזמינים. המים המותפלים חסרי מינרלים המצויים במים טבעיים ולכן פחות בריאים, העלייה בצריכת המים מביאה להתפרצות מחלות בקרב הציבור ישראל לא תגיע לייעדי ייצור האנרגיה הירוקה שלה.

חוקרי מרכז טאוב, לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסמו את דו"ח "מצב המדינה לשנת 2025". במסגרת הדו"ח עולה תמונה קשה מאוד בכל הקשור לתחום הסביבה בישראל ובראש בתחום המים. בדו"ח נכתב כי הרחבת השימוש במים מותפלים בעשורים האחרונים יצרה בקרב הציבור תחושה של שפע מתמשך באספקת המים. אולם התחושה הזו לא משקפת את המצב בפועל, ולמעשה משק המים של מדינת ישראל בשנת 2025 נמצא במשבר.

החוקרים מראים כי בין השנים 1998 ו-2023 עלה חלקה של הצריכה הביתית מכלל צריכת המים מ-31% ל-43%. צריכת המים לשימוש ביתי גדלה בשנים 1998–2023 מכ-670 מיליון מ"ק ליותר ממיליארד מ"ק, ושיעורה מכלל הצריכה גדל באופן משמעותי.

במקביל, נתוני השנים 2000–2022 מראים כי לאורך זמן צריכת המים בישראל חורגת מפוטנציאל מקורות המים הטבעיים, ובשנת 2022 היא הייתה גבוהה בכ-30% מהיקף המים הזמין במאגרים, וזאת על אף השימוש הגובר במים מותפלים.

מעבר לצריכת היתר מסבירים מחברי הדו"ח את הבעייתיות בשימוש יתר במים מותפלים. על פי הדו"ח כיום כ-60% ממי השתייה הם מים מותפלים. אלא שבתהליך ההתפלה מוּסָרים מן המים מינרלים חיוניים שמצויים במים ממקורות טבעיים ובהם: סידן, מגנזיום, פלואוריד ויוד. מבחינה זו השימוש הגובר במים מותפלים מעלה שאלות הנוגעות לאיכות מי השתייה ולהיבטים בריאותיים הקשורים בהרכבם.

בנוסף לכך מציינים החוקרים כי הצריכה הגוברת של מים מתבטאת גם בעלייה בייצור השפכים, מגבירה את העומס על מתקני טיהור השפכים ופוגעת באיכות הטיפול שהם מסוגלים לספק. לכן בשנת 2022 דווחו 1,544 תקלות במערכות הביוב והקולחים, גידול של כ-135% מאז 2017. לכשלים אלו יש השלכות סביבתיות ובריאותיות רבות.

המחקר מצביע על קשר בין טיפול לקוי בשפכים וגלישות ביוב לבין אירועי תחלואה, כמו התפרצות קדחת הנילוס המערבי ביוני 2024, אשר בעקבותיה חלו מאות בני אדם ועשרות נפטרו.

בנוסף לכך מתברר שהמדינה נכשלת בכל הקשור לעמידה שלה בייעדי ייצור אנרגיות ירוקות. נתוני המחקר מראים כי נמשכת התלות בדלקים פוסיליים מתכלים (פחם, סולר וגז). מעבר לכך בזמן מבצע עם כלביא ביוני 2025 קיבלה ישראל תזכורת לפגיעותה של מערכת ייצור החשמל שלה. הפקת הגז בים נעצרה כמעט לחלוטין וחלקם של הפחם והסולר בתמהיל ייצור החשמל הגיע בשיא ל-60%, לעומת כ-10% בימי שגרה.

במקביל מרווח הביטחון של מערכת החשמל – כלומר הפער בין יכולת הייצור לבין הביקוש המרבי – הצטמצם מ-37% בשנת 2014 ל-15% בלבד בשנת 2023. בנוסף ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל בשנת 2024 על כ-14% בלבד מצריכת החשמל. לדברי החוקרים, ייתכן קושי בהשגת היעד שקבעה הממשלה לייצור 20% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות עד סוף 2025.

כמו כן ההוצאה הציבורית על הגנת הסביבה בישראל צמחה בעשור האחרון והגיעה בשנת 2024 לכ-10.7 מיליארד ש"ח, אך שיעור ההוצאה הזה הוא כאחוז מהתמ"ג הצטמצם לאורך השנים, וכך גם השיעור מסך ההוצאה הציבורית, העומד על כ-1.2% בלבד (לעומת 1.5% בשנת 2015). מרבית ההוצאה, כ-87% (כ-9 מיליארד ש"ח), ממומנת בידי הרשויות המקומיות, והשאר בידי הממשלה.

ההוצאה על ניהול שפכים מסך ההוצאה הציבורית, לעומת זאת, עומדת על 8.4% בלבד. ב-2024 גדלה הוצאה זו רק ב-7% ביחס ל-2013.

את תחום הסביבה בדו"ח חקרו החוקרים אור סימן טוב, יעל יבין, ניר קידר וד"ר מאיה שדה. ד"ר מאיה שדה, ראשת היוזמה למחקר ומדיניות סביבה ובריאות במרכז טאוב: ״הניהול הכושל של משק הפסולת מביא להתגברות זיהום האוויר משריפת פסולת בלתי חוקית, ולפיכך לפגיעה מתמשכת בבריאותו וברווחתו של הציבור. בתחום המים קיים פער בין תחושת הביטחון של הציבור לבין המציאות בפועל. מעבר לכך, העומס הגובר על תשתיות הביוב מסכן את בריאות הציבור".

פרופ' אבי וייס, עורך הדוח: "ישראל ניצבת בפני אתגרים סביבתיים בעלי השפעה עמוקה על איכות החיים במדינה ועל בריאות הציבור. התמודדות עם אתגרים אלו מחייבת תפיסה לאומית רחבה, הרואה בניהול משאבי הסביבה חלק בלתי נפרד ממדיניות הפיתוח, הבריאות והביטחון של מדינת ישראל".