במקום מאגרים יקרים: המצאה ישראלית תפתור את הצפות הגשמים

ד"ר אורי נחשון ממכון וולקני פיתח מערכת בגודל שוחה שתקלוט מי גשם מהגגות, תמנע הצפות ותעשיר את מי התהום בערי החוף

בור קליטת המים של המערכת. צילום: דוברות מכון וולקני

גשמי החורף בישראל יוצרים בעיה כפולה: הצפות ושטפונות המשבשים את החיים בערי החוף והשפלה, ובמקביל - רוב המים זורם לים במקום לחלחל לקרקע ולהעשיר את מקורות המים. עד כה הפתרונות שהוצעו היו יקרים ביותר: בניית מאגרי מים תת-קרקעיים שעולים כסף רב.

כעת מציע ד"ר אורי נחשון, חוקר במכון וולקני, שיטה חדשה המותאמת לסביבות עירוניות צפופות - ומחירה זול במיוחד. השיטה, שכבר נבחנה והוכחה כיעילה, הופכת את הבתים בעיר לחלק מתהליך של חלחול המים לאדמה. במקום מאגרים גדולים ויקרים, שעלותם גבוהה ודורשים תחזוקה רבה ושטח גדול, המערכת היא בגודל שוחת ביוב סטנדרטית, שניתן להתקין ליד כל בניין. 

העיקרון פשוט: "מי גשם נאספים מהגגות ומועברים דרך שוחת סינון ושיקוע פשוטה מאוד כדי להרחיק מוצקים מרחפים, עלים ואבק. המים מוחדרים לאחר מכן ישירות אל מי התהום באמצעות בארות", מסביר נחשון.

לדבריו, השיטה תביא לצמצום דרמטי של הצפות בערים: בשטחים אטומים רק כחמישה אחוזים מהגשם חודר לקרקע באופן טבעי, מה שגורם ליתר המים לזרום ולהציף את העיר. אך ביישום המערכת החדשה, שיעורי ההחדרה של המים למי התהום זינקו ל-30 אחוז ויותר - דומה למה שקורה בשטחים טבעיים.

כך תיראה המערכת אם חברה מסחרית תחליט למסחר אותה, צילום: דוברות מכון וולקני

מהגג למי השתייה

יתרון נוסף הוא העשרת מי התהום. באירועי גשם משמעותיים של 5-10 מ"מ ומעלה, כל המים שיורדים על הגגות נאספים ומוחדרים למערכת. אמנם רק 30 אחוז נספגים בסופו של דבר, אך זה מעשיר משמעותית את מי התהום - מקור חשוב למי שתייה מגוש דן ועד חיפה.

מה קורה ל-70 אחוז הנותרים? "גם 70 האחוזים האלו דורשים התייחסות ובעיר מתוקנת מערכת הנגר העירונית אמורה לטפל בהם. הייחוד של הגגות זה שהם מייצרים הרבה נגר ובקצבים מהירים. זאת, בניגוד לשטחים הפתוחים בעיר שיש להם מידה מסוימת של יכולת חלחול. לגג יש אפס יכולת חלחול. הטיפול במי הגגות יוריד עומס נגר משמעותי מסך הנגר העירוני", מסביר נחשון.

המערכת לא דורשת שינויים במערכת הביוב הקיימת, והיא סגורה לחלוטין - ללא סיכונים. נדרשת רק תחזוקה שוטפת של ניקוי המסננים, תהליך פשוט הדומה לניקוי מסננים במזגן.

"הטכנולוגיה מציעה גמישות", אומר נחשון. "באר יבשה (חודרת ל-27 מטר), שהיא זולה ופשוטה יותר ליישום, מתאימה מאוד לבית יחיד, ויש אפשרות למערכת יקרה קצת יותר אך עם יתרון גדול. כוונתי לבאר רטובה ועמוקה יותר (חודרת ל-45 מטר) יכולה לבלוע את הנגר של שכונה שלמה".

נחשון מסכם: "הפרויקט פועל בהצלחה חמישה חורפים רצופים וללא ירידה ביכולת ההחדרה של הבארות. זה סימן לכך שאפשר להרחיב את השימוש במערכת שפיתחנו ולהפוך אותה לסטנדרט בבניינים בערים הצפופות בישראל".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר