כולנו כבר מרגישים על עצמנו את שינוי האקלים, המתבטא בקיץ שמתחיל מוקדם ונגמר מאוחר, וירידה בכמות הגשמים העונתית. גלי החום מורגשים ביתר שאת במרחב העירוני, שם הצפיפות, החומרים שמרכיבים את התשתיות ופעילות אנושית כמו תחבורה ומיזוג מגבירים עוד יותר את ההתחממות בתוך העיר, ומקשים על תהליך הקירור שקורה במרחבים הפתוחים בשעות הערב. תופעה זו ידועה כ"איי חום עירוניים".
מדי שנה עוברים כ-67 מיליון תושבים חדשים לערים ברחבי העולם, כאשר 90 אחוז מתוכם מתמקמים במדינות מתפתחות. נתון זה מוביל לכך שעד שנת 2030 כ-60 אחוז מאוכלוסיית העולם צפויה לחיות באזורים עירוניים. בישראל, כ-90 אחוז מהאוכלוסייה מתגוררת כבר עתה באזורים עירוניים.
הערים ותושביהן הופכים לפגיעים במיוחד לגלי חום, שכן הערים עצמם הן כבר מוקדי חום והעיור העתידי ירחיב את תחומי איי החום ויחמיר את ההתחממות באזורים אלו בארץ ובעולם. על פי מחקרים שנערכו, חשיפה לחום קיצוני מחמירה מצבים רפואיים כרוניים ויכולה להיקשר לעלייה באשפוזים. בנוסף, על פי דוח של ה-OECD, נמצא כי גלי חום מביאים לירידה בפרודוקטיביות ולפי ארגון העובדים העולמי עד שנת 2030 צפוי איבוד שעות עבודה בעקבות עומסי חום.
במדינות ועיריות רבות בעולם ישנן תוכניות מתוקצבות להתמודדות עם שינוי האקלים בכלל ותופעת איי החום העירוניים בפרט. לדוגמה, ממשלת סינגפור הקימה גוף לאומי שמטרתו להתמודד עם שינויי האקלים, בין השאר בתופעת איי החום העירוניים. אחת היוזמות של אותו הגוף היא שתילת מיליון עצים עד 2030 במטרה לצנן את המרחב האורבני ולהשקיע 45 מיליון דולר בפיתוח והטמעה של חומרים ירוקים לבנייה. דוגמה נוספת היא עיריית ניו יורק שהשיקה תוכנית בשם Cool Neighborhoods NYC במימון של 106 מיליון דולר.
הנושא החשוב הזה לא פוסח גם על המדינה החמה שלנו. בישראל ניכרת בשנים האחרונות התקדמות בהיערכות להשפעות משבר האקלים, ובפרט להתמודדות עם גלי חום ואיי חום עירוניים. לצד עלייה במודעות הציבורית, המדינה מקדמת כיום מערך של מדריכים לאומיים, תקנים ויוזמות שמטרתם להכניס שיקולי אקלים לליבת התכנון העירוני.
היישום של התקנות בשטח תלוי מאוד בעירייה ובוועדת התכנון המקומית, כך שעיריות ששמות לנגד עיניהן את הנושא אכן פועלות ומשנות את התקנות בהתאם, ואילו עיריות אחרות נשארות מאחור. בנוסף, גם היכן שיש תכנון ותקנות של בנייה ירוקה, הן מתייחסות לרמת הפרויקט הנדל"ני עצמו ולא לרחוב ולשטחים הציבוריים מסביב, שיש להם משמעות גדולה בהתמודדות עם תופעת איי החום.
בשלב זה קשה לומר כמה כסף השקיעו עד היום ממשלות ישראל בטיפול בבעיה, אך מדוח מבקר המדינה עולה שבישראל עדיין לא פועלים על בסיס תוכנית היערכות לאומית מתוקצבת להתמודדות עם משבר האקלים. כל עוד משהו לא ישתנה, אנחנו נמשיך להפסיד, וזה עוד לפני שדיברנו בכלל על הפגיעה באיכות החיים.
עם זאת, בעזרת כמה פעולות ממשלתיות ניתן כבר לדמיין למשל שעד שנת 2030, הרחוב יהיה מוצל מעצים, הכבישים יהיו מחומרים שאינם מחממים את הסביבה, והרחובות החדשים יהיו מרווחים ויתחשבו בתנועת האוויר. תהיה רשות ממשלתית שאחראית על תקנות למניעת התחממות המרחב העירוני והן יהיו מיושמות במידה שווה בכל הארץ. בנוסף, התקנות יתייחסו גם לתכנון הרחוב ולא רק לתכנון פרויקט כזה או אחר. התפוקה השעתית שלנו תעלה, ונהיה נינוחים וקרירים יותר.
הכותב הוא סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת tomgrow
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו