אחרי ביירון: שיטפון של מיקרו-פלסטיק יזרום לים

כולנו מכירים את התמונות שוברות הלב של יצורים ימיים שמצאו את מותם חנוקים בתוך שקיות ניילון צפות בים, וחלקנו נחשפנו גם לתמונות מהעולם של חלקי פלסטיק שונים ומשונים שמוצאים בבטנם של שוכני הים.

גם בישראל המצב לא מזהיר: רק לאחרונה חשף מחקר שהשטח הימי של ישראל מחזיק בכמות שקיות הפלסטיק מהגבוהות בעולם. לצרה הגדולה הזו מתווספת גם צרה בגודל קטן יותר, אך חמורה לא פחות: המיקרו-פלסטיק, חלקיקי פלסטיק קטנים שמתפרקים ממוצרי הפלסטיק הגדולים או מיוצרים לטובת שימושים שונים כמו מוצרי קוסמטיקה.

חשיפה למיקרו-פלסטיק מגבירה את הסיכון לבעיות פוריות, לסרטן, לאירועים לבביים ומוחיים ולמוות. חלקיקי מיקרו-פלסטיק נמצאו בכל מקום בכדור הארץ - גם בים.

פלסטיק בנחל נעמן

כעת, מצא צוות מחקר ישראלי מאוניברסיטת חיפה ומהמכון לחקר ימים ואגמים מקור נוסף שמזרים כמויות של מיקרו-פלסטיק אל הים: הנחלים. צוות המחקר התמקד בנחלים עונתיים שהזרימה בהם אינה רצופה כל השנה. הם בדקו כמה מיקרו-פלסטיק מצטבר בגדות נחלים, מאיזה מקורות הוא מגיע וכמה ממנו מוצא את דרכו אל הים.

פרופ' דרור אנג'ל, ראש מעבדת המחקר AMBER ואחד השותפים למחקר יחד עם פרופ' רויטל בוקמן והדוקטורנט יואניס סאבה, מסביר: "יש הרבה מחקרים בעולם שבודקים מה קורה בנהרות, אבל אין הרבה נתונים לגבי מה קורה בנחלים, ובעיקר כאלה שהזרימה בהן לא מתרחשת כל השנה. לכן חשוב לאפיין מה קורה באזורים שחונים כמו ישראל, שבהם סביר שתהיה שונות במה שקורה בנחל מעונה לעונה".

במחקר בחנה המאסטרנטית אנליס פרי, בהנחיית ד"ר יעל סגל מהמכון לחקר ימים ואגמים, את נחל נעמן הצפוני. מדובר בנחל שברובו אין זרימה בכלל במהלך החודשים הלא-גשומים, ושלאורך אגן ההיקוות שלו אפשר למצוא בין היתר מפעלים לייצור פלסטיק, מפעלים לטיפול בשפכים ופעילות חקלאית רבה. במסגרת המחקר בוצעו דגימות במוצא הנחל במשך עונות שונות בשנה.

"סוגי הפלסטיק העיקריים שמצאנו בנחל הם פוליאתילן ופוליפרופילן. אלה הסוגים שבהם אנחנו משתמשים הכי הרבה ביום יום", אומר אנג'ל. "אלה החומרים שמהם מייצרים שקיות ניילון, בקבוקים והרבה מהמוצרים החד-פעמיים הקטנים שנמצאים בשימוש ברוב הבתים. אלה חומרים זולים, זמינים וגמישים מאוד מבחינת מה שאפשר לייצר מהם. הם גם קלי משקל ונוטים לצוף, ולכן הם נשטפים בקלות. כל זה מראה שהרבה מהפסולת שמצטברת בנחל מגיעה למעשה ממקורות ביתיים, כלומר מהשימוש של כולנו ולאו דווקא מפעילות חקלאית או תעשייתית". 

תובנה משמעותית נוספת שעלתה מהממצאים היא שונות משמעותית בכמויות המיקרו-פלסטיק שנדגמו בעונות השונות. במהלך החודשים היבשים הצטברו כמויות גדולות של חלקיקי פלסטיק, ואילו מייד לאחר אירוע שיטפון עם זרימת נחל חזקה בעקבות גשם, ירד ריכוז הפלסטיק בגדות הנחל ב-43 אחוז. זו עדות לכך שהנחל "שיחרר" חלק מהמיקרו-פלסטיק שהצטבר בו הישר אל הים.

כלומר, הממצאים מראים שלא רק שנחלים עונתיים עלולים להיות מקור משמעותי נוסף לזרימה של פלסטיק מהיבשה אל הים, אלא שהם עלולים לתפקד כמעין "מחסנים" של זיהום שנפלטים לים באירוע יחיד. 

"אחת הבעיות הגדולות בתחום הזה היא חוסר רגולציה", אומר אנג'ל. "כיום בישראל אין רגולציה שמתעסקת במיקרו-פלסטיק. כך, לדוגמה, יש טכנולוגיה שמאפשרת ללכוד את פסולת המיקרו-פלסטיק במוצא של מפעלים לטיפול בשפכים, אבל מעשית זה לא קורה מכיוון שאין רגולציה שמעודדת את זה. אם אין רגולציה, אז אין למפעל מוטיבציה לעשות את זה כי זה לא פתרון זול. אז ללא רגולציה למעשה אנחנו ממשיכים לזהם בידיעה, וזה חבל מאוד".

הפתעה: זפת במעלה הנחל

ממצא מעניין נוסף ובלתי צפוי שעלה במחקר הוא ראיה לכך שלא רק הנחל מזין את הים בפסולת אלא שגם הים עלול להעביר לעיתים מזיהומיו אל הנחל. "תוך כדי הדיגום מצאנו זפת במוצא הנחל. זה היה מוזר כי אין מקורות של זפת לאורך אגן ההיקוות שמהם היא עשויה להגיע. מכיוון שהיא התגלתה ממש בסמוך לאירוע של זיהום החופים בישראל בזפת, הבנו שזה הגיע מהים אל הנחל ולא להפך. ככל הנראה היו באותה תקופה סערות או גלים גבוהים שתרמו לכך. זה הראה לנו שלמרות שהמגמה הכללית היא זרימה מהנחל אל הים, זה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך. זה דבר שיכולה להיות לו השפעה על מסקנות ממחקרים, ושלולא הזפת לא היינו מודעים אליו", מספר אנג'ל.

לדבריו, תוצאות המחקר עשויות לסייע בעיצוב של מדיניות יעילה שתסייע לצמצם את השפעת הפסולת שלנו על הנחלים ועל הים. "המחקר מראה שקודם כול חשוב להמשיך ולנטר את מצב הנחלים ואת מה שקורה בהם כדי להבין מה וכמה אנחנו 'תורמים' לים. הנושא של העונתיות הראה כמה חשוב לעשות את זה יותר מפעם בשנה, כי אם ננטר רק פעם אחת אחרי הגשמים, למשל, נקבל תמונה שונה לחלוטין ממה שקורה בקיץ, אחרי שלפסולת הייתה שוב הזדמנות להצטבר", הוא אומר.

"נוסף על כך, ההבנה של מה הם מקורות זיהום הפלסטיק שאנחנו מוצאים בים גם היא חשובה. אם חשבנו שהזיהום יהיה בעיקר ממפעלים ומתעשיות ומצאנו שהוא בעיקרו מפסולת ביתית, גם זה משמעותי להבנה של איך אפשר לצמצם את פסולת הפלסטיק שמגיעה לשם, ומה כדאי לעשות מבחינת רגולציה. המחקר מראה שניטור והבנה טובה יותר של מקורות הזיהום יכולים לסייע בעיצוב של מדיניות נכונה כדי לצמצם כמה שאפשר את זיהום הפלסטיק בנחלים", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה