מה הקשר בין שינוי DNA של דובי קוטב להתחממות הגלובלית?
מחקר ראשון מסוגו: חוקרים זיהו פעילות מוגברת של “גנים קופצים” בדובי קוטב בדרום-מזרח גרינלנד • מדובר בממצאים ראשונים לקשר מובהק בין עליית טמפרטורות לשינויים גנטיים ביונק בר • המדענים מזהירים: זהו סימן להסתגלות - לא ערובה להישרדות
,עודכן
0השמעה
לפי מחקר חדש של אוניברסיטת מזרח אנגליה, פורסמו עדויות ראשונות לקשר סטטיסטי מובהק בין התחממות האקלים לבין שינויים ב-DNA של דובי קוטב בטבע.החוקרים מצאו כי דובי קוטב החיים בדרום-מזרח גרינלנד מראים שינויים בפעילות גנטית שעשויים לסייע להם להתמודד עם תנאים חמים יותר - אזור שבו הקרח הימי מצטמצם והטמפרטורות תנודתיות במיוחד.
גור דוב קוטב יוצא לראשונה מהמעורה (ארכיון)
המחקר מתפרסם על רקע תחזיות קודרות לעתיד המין: לפי הערכות מדעיות, כשני שלישים מאוכלוסיית דובי הקוטב עלולים להיעלם עד שנת 2050, עקב היעלמות הקרח הימי והתחממות מואצת של אזורי המחיה שלהם.
החוקרים ניתחו דגימות דם מדובי קוטב משני אזורים בגרינלנד, והשוו את פעילותם של "גנים קופצים" - מקטעי DNA קטנים וניידים שיכולים להשפיע על אופן פעולתם של גנים אחרים. ניתוח הנתונים הוצלב עם מידע אקלימי מקומי, כדי לבדוק כיצד טמפרטורות שונות קשורות לשינויים בביטוי הגנטי.
לדברי החוקרת הראשית, ד"ר אליס גודן, "ה-DNA הוא ספר ההוראות של כל תא בגוף. כאשר השווינו את הגנים הפעילים של הדובים לנתוני האקלים המקומיים, גילינו שעליית הטמפרטורות מלווה בעלייה דרמטית בפעילות הגנים הקופצים בדובי דרום-מזרח גרינלנד".
המחקר מצא כי גנים הקשורים לעמידות לחום, להזדקנות ולמטבוליזם פועלים אחרת בדובים החיים באזורים החמים יותר. ככל שתנאי הסביבה והתזונה משתנים - בעקבות שינויי בית גידול וטרף הנגרמים מהתחממות גלובלית - כך גם המערכת הגנטית של הדובים מגיבה. הדובים באזורים החמים ביותר הראו יותר שינויים מאשר אוכלוסיות צפוניות וקרות יותר.
לדברי החוקרים, ממצאים אלה עשויים לשפר את ההבנה כיצד דובי קוטב מנסים לשרוד בעולם מתחמם, אילו אוכלוסיות מצויות בסיכון הגבוה ביותר, וכיצד ניתן לכוון טוב יותר מאמצי שימור עתידיים. המחקר פורסם ביום שישי בכתב העת המדעי Mobile DNA.
גודן ציינה כי מדובר בממצא חסר תקדים: "זו הפעם הראשונה שאנו רואים קבוצה ייחודית של דובי קוטב באזור החם ביותר בגרינלנד משתמשת בגנים קופצים כדי 'לשכתב' במהירות את ה-DNA שלה, ייתכן כמנגנון הישרדות נואש מול היעלמות הקרח הימי".
החוקרים מצאו גם שינויים גנטיים באזורים הקשורים לעיבוד שומן - התאמה שעשויה לעזור לדובים לשרוד בתקופות של מחסור במזון. דובי הקוטב בדרום-מזרח גרינלנד ניזונים יותר ממזון גס וצמחי יחסית, בהשוואה לתזונה עתירת שומן המבוססת על כלבי ים בצפון. ה-DNA שלהם נראה כמותאם לשינוי זה.
"זיהינו מוקדים גנטיים שבהם פעילות הגנים הקופצים הייתה גבוהה במיוחד", אמרה גודן. "חלקם נמצאים באזורים המקודדים לחלבונים, מה שמרמז על שינויים גנטיים מהירים ועמוקים ככל שהדובים מסתגלים לאובדן הקרח".
השלב הבא, לדבריה, יהיה לבדוק אוכלוסיות נוספות מבין 20 אוכלוסיות דובי הקוטב הקיימות בעולם, כדי לברר אם תהליכים דומים מתרחשים גם בהן.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי אין לראות בממצאים אלה פתרון לבעיה. "אסור לנו להיות שאננים", אמרה גודן. "זה נותן מעט תקווה, אך אינו מפחית את הסיכון להכחדה. חייבים לפעול לצמצום פליטות פחמן ולהאטת קצב עליית הטמפרטורות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו