מאמינים גם במדע? זה מה שהדתיים חושבים על משבר האקלים

המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב פרסם היום (ראשון) את סקר האקלים לשנת 2025, הבוחן את עמדות הציבור הישראלי כלפי משבר האקלים, תפיסת הסיכון, האמון במוסדות המדע ומידת המוכנות לשינוי התנהגותי.

אחרי שבסקר 2024 נותחו עמדות הציבור לפי שיוך פוליטי, השנה התמקד הסקר בפילוח לפי מידת האמונה הדתית.

הממצאים מצביעים על פערים עמוקים בהרבה בחרה הישראלית בסיס סוגיה זו מאלו שזוהו בעבר:

רוב הציבור הישראלי מוטרד מההשפעות הישירות של שינוי האקלים, לרבות זיהום אוויר, אירועי קיצון והצפות. בסעיף הרגשי, שבו התבקשו המשיבים לתאר את תחושותיהם כלפי משבר האקלים עצמו, מתברר כי 68% מהישראלים חוששים ממנו.

אולם כאשר בוחנים את הנתונים לפי קבוצות דתיות, נחשפת תמונה מורכבת: 75% מהחילונים ו-70% מהמסורתיים חוששים ממשבר האקלים, לעומת 57% בלבד מהדתיים ורק 39% מהחרדים. לצד 41% מהדתיים ו-46% מהחרדים שמדווחים על אדישות כלפי המשבר.

פערים אלה משתקפים גם במוכנות לפעול. הציבור הישראלי מוכן לאמץ בעיקר התנהגויות המייצרות חיסכון כלכלי אישי: 47% מהמשיבים מוכנים למחזר פסולת, 47% לרכוש מכשירים חסכוניים בחשמל ו-41% מוכנים להפחית שימוש במים. לעומת זאת, כאשר נדרש ויתור אישי, המוכנות יורדת באופן ניכר: רק 22% מוכנים להפחית צריכת מזון מן החי, רק 18% להפחית טיסות, ו-13% בלבד מוכנים לשלם יותר מסים למען הסביבה.

גם כאן ניכרת דיפרנציאציה רחבה בין קבוצות דתיות: 55% מהחילונים מוכנים למחזר פסולת, לעומת 26% מהחרדים. 27% מהחילונים מוכנים להפחית מזון מן החי לעומת 6% מהחרדים בלבד. בפעולות הכרוכות בהעדפות תחבורה, 30% מהחילונים מוכנים לנסוע יותר בתחבורה הציבורית לעומת 15% מהחרדים, ובנכונות לשלם יותר מיסים הפער דומה: 18% מהחילונים לעומת 6% מהחרדים.

67% מהחרדים לא נותנים אמון במדענים

ממצא מרכזי נוסף נוגע לאמון במדע: 76% מהחילונים נותנים אמון במדענים ובאקדמיה, ואילו בקרב החרדים מדובר ב-33% בלבד. מנגד, האמון ברשתות החברתיות נמוך בכל הקבוצות: 19% מהחילונים ו-6% מהחרדים מביעים אמון בהן. הממצא הזה מחזק את התובנה שהציבור הישראלי מעדיף מקורות ידע מוסדיים או קהילתיים על פני מידע המופץ ברשת.

הסקר מצא גם שכיחות גבוהה של תפיסות שקריות בנוגע לשינוי אקלים, בעיקר בקרב קבוצות דתיות. 47% מהציבור סבור שהמדע חלוק בשאלת האקלים, ובקרב החרדים השיעור עולה ל-55%. 40% מהמשיבים סבורים שהמאבק בשינוי אקלים "עלול לגרום יותר נזק מתועלת", ושיעור זה גבוה במיוחד בקרב חרדים (50%) לעומת חילונים (29%).

לפי החוקרים, ממצאים אלו מעצימים את הצורך בהנגשת ידע מדעי ובבניית מסרים מותאמי-קהילה, היכולים לגשר על פערי אמון ולתמוך בתהליכי קבלת החלטות ציבורית.

בהשוואה לסקר 2024 מחדדת מסקנה משמעותית: המשתנה הדתי מסביר את השונות בעמדות לגבי משבר האקלים בישראל באופן מובהק יותר מהמשתנה הפוליטי.

כזכור, ב-2024, רוב מוחלט (89%) של המשיבים מהשמאל הביעו דאגה מעלייה בפליטת גזי חממה הנובעת מהשפעות פעילות אנושית, מהמרכז (76%) ומהימין (72%) הביעו דאגה דומה. ההבדלים שנמצאו קטנים יחסית לארה"ב, למשל, ומעידים על כך שהעמדות כלפי שינוי אקלים עדיין לא עברו פוליטיזציה בישראל.

בעוד שההבדלים בין ימין ושמאל היו קיימים אך מתונים יחסית, הרי שהפערים בין חילונים לחרדים - בתפיסת הסיכון, במידת החשש, באמון במדע ובמוכנות לפעול - גדולים בהרבה ועקביים בכל המדדים. מסקנה זו מציבה אתגר חדש למדיניות האקלים בישראל, המחייב התאמות תרבותיות ולא רק פוליטיות, ופנייה מדויקת לקהילות שונות בשפה הערכית המובנת להן.

תמר זנדברג, ראש המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה, מסרה: "כדי לקדם מדיניות אקלים אפקטיבית בישראל עלינו להבין לעומק את מקורות האמון, התחושות והערכים של כל קבוצה. הציבור מביע מוטרדות מההשפעות וחושש מהמשבר, אך כדי לתרגם זאת לפעולה נדרשות התאמות מדויקות, הנגשת ידע אמין ומדיניות היוצרת תועלת כפולה - גם סביבתית וגם כלכלית".

ניתוח ממצאי הסקר נעשו במעבדה למחקרי תקשורת והטיה חברתית, המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ע"י ד"ר יוסי דוד, לי אור ביטון ונעמה כהן. ייעוץ מדעי: ד"ר אבנר גרוס, מהמחלקה למדעי הסביבה, גיאואינפורמטיקה ותכנון ערים, וד"ר תהילה קלעג'י, מהמחלקה לניהול ומדיניות ציבורית.