בעוד העולם מתמודד עם מחסור הולך וגובר במזון ובמשאבים, חוקרת ישראלית מהגליל מציגה בכנס המדבור הבינלאומי של אוניברסיטת בן־גוריון פתרון לא שגרתי: חרק אחד קטן שיכול להפוך את פסולת המזון של העולם למשאב חקלאי יקר ערך.
ד"ר ליאורה שאלתיאל-הרפז, חוקרת בכירה ממכון מיגל (מו"פ צפון) בגליל וממכללת תל־חי, עוסקת כבר עשור בזבוב החייל השחור (Hermetia illucens) - חרק קטן שמקורו במרכז אמריקה, שאינו מזיק לבני אדם או לצמחים, אך מסוגל לבלוע פסולת אורגנית ולהפוך אותה לחלבון, שומן ולדשן טבעי עשיר בשם פראס (Frass).
"אם פעם בייתנו את הפרה והחזיר, היום אנחנו מבייתים את החרק", אומרת ד"ר שאלתיאל-הרפז. "הפסולת שלנו הופכת למשאב ולמעשה בתהליך אקולוגי אנו בונים תהליך שאין בסופו פסולת". במילים אחרות - מה שהתחיל כשאריות מזון או קליפות ירקות, הופך לחלבון ושומן המשמשים להזנת בעלי חיים ומסתיים כחומר שמחייה מחדש את האדמה.
לפי ממצאי המחקר, שימוש ב"פראס" בגידולי עגבניות ומלפפונים אורגניים הוביל לעלייה של עד כ-25% ביבול ולירידה בשכיחות מזיקים והמחלות. החוקרת מדגישה כי מדובר בפתרון שיכול לתרום לשיקום קרקעות מדולדלות ולצמצם את השימוש בדשנים וחומרי הדברה.
הסיפור לא נגמר באדמה. הזחלים עצמם משמשים מקור חלבון איכותי להזנת תרנגולות ודגים - ובניסויים הקדמיים נמצא כי מטילות בוגרות שקיבלו זחלים כתוספת לתזונה חזרו להטיל ביצים וובמטילות צעירות נמצאה תוספת למשקל הביצים. במקביל, חוקרים וצוותים בינלאומיים בוחנים שימושים חדשים בחלבון החרקים לייצור רכיבים אלקטרוניים גמישים - עוד הוכחה לכך שהעתיד הביולוגי קרוב מתמיד.
בישראל, הרשות לחדשנות כבר זיהתה את הפוטנציאל הגלום בזחל השחור ומשקיעה עשרות מיליוני שקלים בהקמת תעשייה חדשה שמבוססת עליו. "ישראל יכולה להיות מעצמה עולמית בתחום", אומרת שאלתיאל-הרפז. "אנחנו חיים במקום שבו המשאבים מוגבלים ולכן יודעים להפוך כל פסולת להזדמנות".
המחקר יוצג החודש בכנס של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב שיעסוק בחקר המדבר והקיימות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו